לגעת בגבולות בגבולות

נג'אח אברהים, היום מנהלת התיכון הניסויי במסעדה, שאלה את עצמה: ״האם מנהיגות חינוכית נשית, בחברה הדרוזית, היא טאבו? האם אצליח לפרוץ דרך ואהפוך להיות חלוצה בהובלת תהליכים חדשניים במערכת החינוך, כאישה מעוררת השראה בחברה שלנו ובארץ בכלל? האם אוכל לשנות את המפה החברתית- חינוכית?״

ארבע שנים זה מעט זמן, תמיד שמעתי את זה מסבא שלי…ארבע שנים זה הרבה זמן, תשאלו את אימא שהילדה שלה בת הארבע, טרם חזרה מהגן… בין המעט לבלי סוף, בין המציאות לחלום… למרגלות החרמון ליד קו הגבול, נולד הסיפור שלי, הסיפור שלנו: "לגעת בגבולות בגבולות".

בצל הדומיננטיות הגברית ודחיקת האישה לשולי המרחב הציבורי, כאשר ברקע ההגבלות של חברה מסורתית. חברה הממוקמת ליד שדה המוקשים שתוחם את קו הגבול, עם כל הרגישות הפוליטית המשתמעת מכך, וכאשר נשמע הלחש של הגברים -תפקידי מפתח אינם מיועדים לנשים… בחברה מסורתית זו, החלטתי להגשים את החלום שלי.

עדיין מהדהדות לי בראש, המלים שאמר לי אחד המנהלים כאשר הוא ראה שאני חותרת להיות מנהלת בית ספר, הוא אמר: ׳נג׳אח, את יכולה להיות מנהלת גן, אולי יסודי אבל מנהלת תיכון? בהחלט לא!׳ באותו רגע, הקולות המושתקים בתוכי התחילו לצעוק, והתעוררו אצלי הרבה שאלות:

האם מנהיגות חינוכית נשית, בחברה הדרוזית, היא טאבו? האם אצליח לפרוץ דרך ואהפוך להיות חלוצה בהובלת תהליכים חדשניים במערכת החינוך, כאישה מעוררת השראה בחברה שלנו ובארץ בכלל? האם אוכל לשנות את המפה החברתית- חינוכית?

שאלות עם תשובות שנעו  בין כן ולא…החלטתי לא להיות אחד מפתיתי השלג שמתחמקים מלקיחת אחריות בעת המפולת, ואכן המראתי מעבר לגבול המוסכמות של החברה, והגשתי מועמדות למכרז ניהול בבית ספר תיכון מסעדה. למרות הקושי, החלום התמזג עם המציאות, עברתי את הגבול והפכתי להיות המנהלת הראשונה בבית ספר תיכון במגזר הדרוזי. אז דממה שררה מסביב, חששות צצו, התרגשויות אדירות בישיבת המורים הראשונה, ביום ההורים הראשון, עם השקט התוהה והעיניים המתשאלות.

לא אשכח לעולם את המילים המרגיעות של אמא שלי: "כן את יכולה ליהנות מהנוף הנפלא של המים הזורמים בנחלי הגולן, אבל חשוב ללמוד שהגמישות של המים מאפשרת מגע חלק עם האבנים והסלעים, המים ממשיכים לזרום ובסוף גורמים לניצנים לנבוט ולצמחים לגדול". מאז התחלתי את המסע שלי ואני כן מודעת לעובדה שהצלחתה של האישה בחברה שלנו, היא לא בהכרח המפתח לאושר אלא היא בסיס לשינוי תפיסה.

אחד גורמי ההצלחה היה גיוס צוות מוביל ניסוי, ובהמשך שיתוף המורים (שרובם גברים), מורים אמיצים, שלמרות שהתרגלו במשך הרבה שנים להוביל תהליכים חינוכיים ולימודיים לפי הגישה המסורתית המתייחסת לתלמיד כאובייקט, הם הסכימו להיות שותפים אמתיים בהובלת תהליך חינוכי ולבסס פרדיגמה חינוכית חדשנית במעטפת הניסוי "לגעת בגבולות בגבולות".

בערפל של אי-ודאות ושל חששות מהתנגדותה של חברה מסורתית, הפלגנו, כנגד הזרם, באוניה קטנה בשם חשיבה ביקורתית, ומאז, אנו מתחילים לעכל שהזמן, לא בהכרח נמדד בשנים, אלא לעיתים רבות, הוא נמדד בגודל ממדי השינוי המיוחל.  

בין דיאלוג סמכותי נוקשה לבין סמכות דיאלוגית מבוססת כבוד הדדי…

בין אחריות חיצונית של המורים לאחריות פנימית של התלמידים…

בין לימוד מסורתי לבין למידה משמעותית שמתבססת על רלוונטיות, ערכים, מעורבות…

בין גישתנו לתלמידים כאובייקטים לבין התפיסה שקובעת: כל באי בית הספר סובייקטים… בין בית ספר שמנותק מהחברה לבין בית ספר שרועש בסדנאות חשיבה שמשלבת תלמידים הורים ומורים: קפה דילמה, במות דיון, חלוצים על הבמה…

בין תלמידים שמתקשים להביע את עצמם לבין תלמידים שותפים בחשיבה ובעשייה… בין היכנעות לרגישות פוליטית עד כדי התעלמות משכננו במושבים הקרובים לבין הובלת תהליכים רב תרבותיים עם בתי ספר יהודיים וממש למידת אמנות בצוותא…

בין הימנעות מהעלאת נושאים רגישים ובוערים לבין העלאת דילמות שעטופות בטאבו חברתי.

בין גאווה ותהודה לבין חשש מהתנגדות כאשר נבחרתי כאשת השנה בכנסת ב- 2014 על-ידי ד"ר רות קלדרון.

בין הנפת דגל מדינת ישראל רק בחדר שלי לבין השלכות הנפתו על בניין בית הספר בהתאם לחוק.

בין לבין… בין שתי גדות אלה אנו מפליגים…

זה זמן לנו הזדמנות לגעת בסמכות החברה ובתרבות העבודה הבית ספרית בכמה תחומים: כן מאפשרים לתלמידים מרחב לביטוי עצמי ולנהל דיאלוג עם המורים וההורים סביב סוגיות הנוגעות בתרבות, בדת ובחברה. כן מאפשרים מרחב לשיח רב תרבותי עם בני הנוער, מהמגזר היהודי, בכדי לרכך את המחסומים הפסיכולוגים ומחסום השפה העברית. כן להנחיל שפת האומנות כעקרון לביטוי עצמי ולפיתוח מרחבי למידה שדרכם אפשר להטמיע את תפקודי הלומד והמלמד.

כן לבנות, בשיתוף עם התלמידים, תכניות הוראה המבוססות על גישת הסמכות הדיאלוגית. כן לנהל שיח חינוכי במרחבים רלוונטיים ותכנים אותנטיים לתלמידים, להורים ולקהילה. כן לגרום למנהיגות הדתית ברמת הגולן לתמוך בהישגים ובתוצרים הערכיים שלנו מתוך כבוד ואמונה בבית הספר ובמנהיגות הנשית. במסע שלנו עולות עוד דילמות וסוגיות הנוגעות למגדר ולנושאים אקטואליים, ועד עכשיו יש מרחבים אישיים ומקצועיים שלא העזנו לגעת בהם. והננו ממשיכים בדרכנו כאשר: להתרומם הוא היעד..

האיכות היא האופנה.. והתהילה היא להמשיך את העלייה למרות הכול.. בכל מקרה, בעתיד הקרוב, כאשר תהיו שם בפסגת החרמון ותסתכלו למרגלות ההר, אתם בוודאי תחייכו ותאמרו: החלום שלהם מתגשם ובית הספר שלהם הפך להיות באמת "כיכר העיר".