״בריא ללמוד מזה״ – איך מתווכים הליכים רפואיים לילדים מאושפזים? | בית ספר לילדים בבי״ח הדסה, ירושלים

אוכלוסיית התלמידים בבית ספר בבית חולים הולכת ובאה, מגוונת בגיל, שפה ויכולת אינטלקטואלית. השותף לכולם - התמודדות מורכבת עם מצבי חולי. בהדסה פיתח הצוות גישה הוליסטית לטיפול במצבי חולי, הוראה רלוונטית למציאות בית החולים, עבודת צוות רב מקצועית ורב תרבותית ושימוש באמצעי המחשה.

 

המפגש עם ילדים חולים מעורר בנו צורך לעטוף אותם ולהגן עליהם. לצמצם את כאבם ולהרעיף עליהם עידוד וביטחון, אל מול הכאב והדאגה שהפכו להיות מנת חלקם. בשגרת החיים שבמחלקות הילדים מוקדשת תשומת לב רבה לילדים, לצרכיהם ולסבלם. ההנחה כי מציאות המחלקה מעצבת את הרגשות והזיכרונות של הילד החולה, ואלו הופכים להיות זיכרונות בלתי נשכחים במהלך חייו.

הקמת  בתי ספר בבתי חולים התבססה על ההבנה, שמחלה ואשפוז בבית חולים עלולים לפגוע ברצף ההתפתחות התקין של הילד וביכולת  ההתמודדות שלו. ראייה זו נובעת מתוך השקפת עולם הוליסטית, הרואה את הילד כאדם שלם, שזקוק למענה מנטלי, רגשי ורוחני. בנוסף למענה הפיזיולוגי. תכנית "בריא ללמוד מזה"הכוללת תכניות תיווך לילדים על הליכים רפואיים שונים, מציעה מענים המתבססים על השקפת עולם שכוללת- גישה הוליסטית לטיפול במצבי חולי, הוראה רלוונטית למציאות בית החולים, עבודת צוות רב מקצועית ורב תרבותית ושימוש באמצעי המחשה.

תכנית "בריא ללמוד מזה"בעיקרה, היא פיתוח של תכניות לימודים מותאמות, על טיפולים, תרופות, תופעות לוואי של מחלות ודברים רבים נוספים השייכים להתמודדות במצב של חולי ואשפוז בבית חולים.

אוכלוסיית התלמידים הולכת ובאה, מגוונת בגיל, שפה ויכולת אינטלקטואלית. לכן, על תכניות התיווך להיות מודולריות, ברמות שונות של ביצוע, וכאלו שיכולות להתאים את עצמן לילדים שנמצאים בזמן נתון בבית הספר, וליחידת לימוד שלמה של מפגש אחד.המורה היא המתווכת של תכנית הלימודים, וככזו, היא זו אשר עושה את ההתאמה המלאה בשטח, מחזקת את ההתנסות החיובית הבין אישית בלמידה, ונותנת תוקף לזיכרון הגלוי והמוצהר, הן לילד עצמו והן מהילד כלפי הסביבה שמקיפה אותו.

תכנית "בריא ללמוד מזה" החלה את דרכה לפני כשמונה שנים, ועברה מסלול מרתק של כ-6 שנים עם אגף הניסוי. כיום בית ספר הדסה נמצא במעמד של יישום מערכתי, וממשיך להיענות לפניות רבות של ארגונים, בתי ספר ובעלי מקצועות רבים העובדים עם ילדים, כדי ללמד ולשתף בידע שפותח בבית הספר. במקביל, בית הספר ממשיך ומפתח תכניות חדשות כל הזמן. תכניות התיווך לא היו יכולות לפרוש כנפיים לולי השיתוף והמעורבות של הצוות החינוכי בתוך בית החולים ובשיח מתמיד עם הצוות הרפואי.

המרכז הרפואי הוא ארגון רפואי, ואנו ארגון חינוכי השוהה בתוכו. נעשו מאמצים רבים להכיר זה את שפתו המקצועית השונה של זה. למדנו להיות רגישים לציפיות ההדדיות וצרכי הארגון שאנו יושבים בתוכו. תכניות התיווך להליכים רפואיים התפתחו הודות לשיתופי הפעולה ההדוקים שיש לבית הספר עם הצוות הרפואי והסיעודי, כמו גם בעלי מקצוע אחרים בבית החולים; המכונים השונים, הטכנאים, בית המרקחת, מדענים וחוקרים. חלק מבעלי המקצוע השונים שמחים שיש להם הזדמנות לתרום בצורה משמעותית לתכניות התיווך האלה, שלרוב מסקרנות ומרעננות את העיסוקים השגרתיים שלהם. אורח שיבוא לבקר בבית הספר, יוכל לראות את אנשי החינוך יושבים עם הילדים, מבצעים ניסויים עם דגמים שונים ומשונים שנוצרו במיוחד לתכניות אלו, וכן אנשי צוות רפואי שמתלווים מעת לעת למפגשים אלו.

התיווך של ההליכים הרפואיים מעצים את יכולת ההתמודדות של הילד או הילדה החולים, נותן לו או לה תחושת שליטה ומוטיבציה ללמידה, כי הוא רלוונטי למצבם של הילדים ולמה שעובר עליהם בבית החולים.באמצעות התכניות המותאמות, אנו עוזרים לילדים להפוך את החוויות שלהם ואת האתגרים הנפשיים והרגשיים העומדים בפניהם לכלל לימוד, ניסיון והבנה. הדרך שבה פועלות התכניות יתואר להלן, בתוספת של מספר דוגמאות.

 

מבנה התכנית והפעלתה הלכה למעשה

תכניות ההכנה להליכים רפואיים מרחיבות את טווח הידע וההתייחסות הרגשית של הילדים אודות ההליכים הרפואיים שאותם הם עוברים בבית החולים. למעשה, חלק גדול מהתכניות רלוונטיות לכל ילד באשר הוא, כי הן עוסקות בסוגיות שהן חלק מאורח החיים של כל אדם המתמודד עם שמירה על הבריאות במהלך חייו.  

התכניות מכילות 3 חלקים הכרחיים:

  • מתן ידע
  • התייחסות רגשית
  • אמצעי המחשה להתנסות

הילדים נחשפים לידע  בצורה הדרגתית. הם מרגישים שזה עוזר להם להתמודד עם האשפוז והמחלה, וגם הוריהם שיושבים עמם בשיעור, שותפים ללמידה ולוקחים חלק בהכנה המעשית והרגשית. זירת בית הספר הינה זירה בעלת חוקים שונים מחוקי המחלקה. בזירת בית הספר שבבית החולים נוצרת אינטראקציה של שותפות בין הילדים להוריהם. גם הילדים וגם ההורים נמצאים במידה רבה במצב של עמימות וחוסר ידע, ושותפות זו מסייעת להם לבנות ידע חדש על עולם בית חולים, הרפואה או המחלה ממקום משחקי, חיובי ומעצים.

הכנת הילדים להליך רפואי כולל משימות לימודיות דומות למשימות רגילות של ילדים בבית הספר, אלא שתוכנם קשור לעולם הרפואה וההתמודדות עם האשפוז, המחלה וכל מה שנגזר מכך. בדרך זו, בית הספר מציע לילדים אפיק סובלימטיבי להבעה רגשית ומעצים חוויות של הצלחה לימודית מתוך עולמם בתקופה זו. כשהילדים מרגישים תחושת הישג הם רוצים ללמוד.  תפיסתם העצמית כמתמודדים הולכת וגדלה, כוחות האגו שלהם עולים, והם הופכים "למומחים" לתחום שהם מתנסים בהם. הידע שנצבר בלמידה המיוחדת, מוסיף להם תחושת שליטה, מעדן את התגובות האימפולסיביות, ועוזר להם לעבור את הטיפולים בצורה רגועה יותר.

תכניות התיווך להליכים רפואיים שמות דגש על הדיוק שבתיאור הסיטואציות, הרגשות וההליכים. הילדים לומדים לתת שם לכל הליך ואירוע, לדייק ברגשות, להעריך את הכאב ולחשב את הזמן. ההמשגה עוזרת להם להפוך את שלל החוויות ממֵציפות ואין סופיות למוגבלות ונשלטות.

סיפורי המקרה שלהלן יוכלו להמחיש חלק מהתיווך שנעשה בבית החולים. (בשני הסיפורים השמות בדויים).

סנא מסרבת לבלוע כדורים, עם המורה אלה שלפצ'נקו

במחלקת השתלת מח עצם היו מאושפזים שני ילדים; סנא בת 8 ואחיה התורם מאהר בן 5.

סנא התחילה לקבל כימותרפיה כהכנה לתהליך השתלת מח עצם. היא הרגישה לא טוב וסבלה מבחילות. הצוות הרפואי היה אובד עצות, ולא ידע מה לעשות לנוכח סירובה לבלוע כדורים. במצבה, הטיפול היה דחוף, אך סנא התבצרה בסירובה. 

הגעתי לסנא עם הָעֶרְכָּה הנהדרת שלנו לבליעת כדורים ואמרתי לה שיש לנו תכנית מיוחדת שתוכל לעזור לה להתגבר על הפחד שלה. סנא הביעה דאגה מכך שאם תיקח את הכדורים יהיו לה בחילות… הסברתי לסנא, שהכדורים האלה לא קשורים לבחילות, ועודדתי אותה להתנסות בסוכריות שלנו מגדלים שונים. הצעתי לסנא, ללמוד היטב את בליעת הכדורים, כדי שתוכל ללמד את אחיה הצעיר, שגם הוא יצטרך לבלוע כדורים בתהליך ההתרמה.

במסגרת שיעור בליעת כדורים יש לנו משחק של "צף ושוקע", ויכולתי "לגלות לה" את הפטנט שלנו על הרכנת הראש כשבולעים כדור קשה (הכדור שוקע ישר לבית הבליעה), והרמתו כשבולעים קפסולה (הקפסולה צפה ונכנסת לבית הבליעה)… זה עבד כמו קסם! גם הכנו קפסולה עם סוכריות זעירות והיא הייתה מאושרת!

אחרי שהצליחה, הייתה כל כך גאה, וביקשה להיות המורה של אחיה הצעיר וללמד אותו.

סנא בלעה את הכדורים שהייתה צריכה לבלוע, משפחתה והצוות הרפואי נדהמו מההישג ונשמו לרווחה… אפשר היה להמשיך בטיפול! החוויה הזו העצימה את סנא. במהלך האשפוז שלה, למדנו תכניות תיווך נוספות וסנא ידעה להיעזר בהן ולחזק את יכולת ההתמודדות שלה.

בכל פעם שיש לי התנסות דומה עם הילדים, אני מאמינה בכוח שיש לתכניות התיווך שלנו ובתרומה שלהם במערך הריפוי השלם.

דני מפחד מבדיקת דם, עם המורה עדי לוי

לפני מספר ימים הגיע למחלקה ילד כבן 12 בשם דני שהיה צריך לקבל עירוי לצורך בדיקה מורכבת. הכנסת עירוי היא פרוצדורה פולשנית, שילדים רבים (וגם מבוגרים) חוששים מפניה. דני היה לחוץ ומפוחד מאוד. הוא זכר בדיקת דם שנעשתה לו בעבר, שכמעט התעלף אחריה.

דני המתין לרופאים עם אביו, מכווץ ומבוהל, ומיאן להשתתף בפעילות כלשהי. ניגשתי אליו והצעתי לו לקבל בבית הספר "חוג רפואה" בו אוכל להסביר לו על תהליך הכנסת העירוי ולהדגים לו זאת על דגם מיוחד שיש בבית הספר, הבטחתי לו שאפילו יוכל להתנסות בדגם בעצמו. על אף חששותיו הוא התעניין מאוד והסכים להשתתף במפגש.

את חוגי הרפואה אנו אוהבים לעשות בחדר רפואה ומדעים שלנו, שבו אפשר לראות דגמים מסקרנים, לוחות קיר מעניינים ושפע של עבודות ילדים בתחום רפואה ומדעים. האווירה שבחדר סקרנה את דני והוא היה נלהב ללמוד. 

דני קיבל הסבר על מהלך הכנסת עירוי, שלב אחרי שלב. דני שמע מדוע יש צורך בעירוי, וכיצד ניתן להזרים לתוך מערכת הדם את התרופות הנחוצות לו. הדגמתי לו הכנסת עירוי על הדגם המיוחד שלנו. דני שאל הרבה שאלות לדוגמה- מה זה וריד? לאן נשלחת המבחנה? מהו גודל המחט? איזו מחט נשארת בתוך הווריד (בווריד נשארת קשית קטנה…) ועוד.  דני התעניין בפרטים ואף הביע בקול את חששותיו.

במהלך ההסבר על ההליך הרפואי התרשמתי שדני הוא ילד נבון וסקרן. דני יצא מהשיעור על העירוי מעט יותר בטוח ומעט פחות מתוח.

לאחר חיבור העירוי, ניגשתי אליו שוב ושאלתי איך היה? דני היה מוצף ומרוגש אך רצה מאד לשתף בחוויותיו.

דני לא הצליח להרגיע את עצמו לגמרי, אבל הצליח לצמצם במעט את עוצמת הפחד. בשיחה המשותפת שהתקיימה לאחר הפרוצדורה, הצעתי לדני לכתוב לילדים הבאים מניסיונו ומחווייתו. דני שמח וביחד דיברנו על הבדיקה ועל הדברים שחיזקו אותו במהלכה ושנתנו לו כוח כמו- ההבנה שהבדיקה נעשית לטובת הטיפול בו, ושיש אפשרות לשחק וליצור וע"י כך לחשוב פחות על הבדיקה ועוד.

לפני שהוא השתחרר הביתה אמר דני (וגם אביו) "היה לי מאוד כיף" (!), ועוד אמר שעצוב לו לעזוב… הוא הודה לעזרה שקיבל. 

החזרה על החוויה בדיעבד, חיזקה אותו מאוד וגרמה לו להרגיש הצלחה, התגברות ותחושת התמודדות. הוא הצליח לשחזר ולחזק בעיקר את הצדדים החיוביים שחווה, וזה חיזק אצלו את תחושת השליטה שגרמה לו להרגשה טובה ולרצון לתת ולתרום לאחרים.

התיווך הרפואי הוא תהליך מתמשך, לפני האירוע וגם אחריו. לא תמיד אנו מצליחים להגיע להצלחה מלאה לפני ההליך הרפואי, במיוחד אם המפגש סמוך מאד לפרוצדורה. יחד עם זאת, אנו מנסים לחזק את הזיכרונות של ההתגברות וההצלחה גם לאחר ההתנסות, כדי להשאיר את הילד בחוויה מחזקת, כפי שקרה עם דני.

ההתנסות והלימוד של ההליכים הרפואיים מובילים לחוויה לימודית מחזקת, הרוקמת את הסיפור של אירוע המחלה מחדש, ומעמידה לו יסודות חיוביים, תומכים ואיתנים. הילד שמשתתף במפגשי התיווך הרפואי מרגיש מובן, ותחושת הבדידות שלו פוחתת. חוויה זו עשויה להיות חוויה מכוננת שתתרום לעיצוב אישיותו בעתיד.