הערך המוסף באוטונומיה: 100 רעיונות גדולים

אוטונומיה-
הספר ״הערך המוסף באוטונומיה״‭ ‬מיועד‭ ‬לקובעי‭ ‬מדיניות‭ ‬ולאנשי‭ ‬המקצוע‭ ‬בשטח ‬המבקשים‭ ‬להשיג‭ ‬את‭ ‬הערך‭ ‬המוסף‭ ‬הגלום‭ ‬באוטונומיה‭.‬ במרכזו‭ ‬של‭ ‬תקציר הספר‭ ‬נמצאת‭ ‬סדרה‭ ‬של‭ ‬מאה‭ "‬רעיונות‭ ‬גדולים״ בנושא‭.
ד״ר איתי אשר ומירב זרביב

התמונה הגדולה

משרד‭ ‬החינוך‭ ‬מוביל‭ ‬מהלך‭ ‬של‭ ‬בדיקת‭ ‬הרחבת‭ ‬האוטונומיה‭ ‬לבתי‭ ‬הספר. במסגרת‭ ‬זו‭ ‬הקים‭ ‬המשרד‭ ‬ועדה‭ ‬הכוללת‭ ‬מובילים‭ ‬פדגוגיים, מנהליים‭ ‬וארגוניים‭ ‬ויצא‭ ‬להיוועצות‭ ‬ציבור. תקציר הספר ״הערך המוסף באטונומיה״, מיזם משותף של לשכת המדען הראשי ואגף מו״פ, ניסויים ויוזמות, הינו אחד משתיות הידע למהלך זה.  נביא כאן את דברי הפתיחה.

לקריאת חוברת התקציר

רגולציה‭ ‬מסתגלת‭: ‬השביל‭ ‬מתחיל‭ ‬במבט‭ ‬על‭ ‬הראיות

יותר מפעם אחת האזנתי לדבריהם של מנהיגות ומנהיגים בתחום החינוך, כשהם אומרים את המילה "מחקר" בכריכה אחת עם המילה "תיאורטי". בתחילה, השתוממתי. הרי כמעט כל המחקר האקדמי בתחום החינוך ובתחומים משיקים הינו מחקר אמפירי, המבוסס על ניתוח שיטתי של נתונים, אז למה לכנותו "תיאורטי"? היום נדמה לי כי מאחורי שם התואר הזה עומדת הנחת יסוד של רבים, כי תוצר המחקר בחינוך הוא במקרה הטוב תיאוריה חדשנית, בעלת פוטנציאל לעורר השראה ליישום ע"י אנשי המעשה, ובמקרה הרע – מלים גבוהות שאינן משקפות את המציאות המורכבת, ובוודאי שאין בכוחן לסייע לנו לשנות מציאות. השקפה כזו מתעלמת מן היכולת של מחקר אמפירי איכותי ללמד אותנו מה עובד ומה לא עובד, מהם התנאים הנדרשים להצלחה ואילו גורמים מתווכים וממתנים אותה. היוועצות בממצאי המחקר האמפירי טרם קבלת החלטה עשויה לחסוך משאבים רבים ולמנוע נזקים אגביים של מדיניות שכוונותיה טובות.  פרקטיקה כזו היא בעיני אבן יסוד במקצוענות ובאתיקה של מנהיגות חינוכית בכל הרמות.   

המחקר אודות הקשר בין אוטונומיה בית ספרית ובין הישגים לימודיים הוא מקרה בוחן מעניין לשימושיות של מחקר אמפירי. לא מעט חוקרים ואנשי מעשה טוענים מזה שנים כי אוטונומיה בית ספרית היא תרופת פלא לשיפור הישגים ועידוד חדשנות והתייעלות. לעומתם יש גם אחרים הטוענים כי אוטונומיה בית ספרית תוביל לקטסטרופה במערכת החינוך וליכולתה להגשים את המטרות שמייעדת לה החברה. פרופ' בריאן קולדוול מאוסטרליה ערך בספרו האחרון "הערך המוסף באוטונומיה" (2016) סינתזה של המחקר האמפירי בנושא. תקציר ספרו המובא להלן מראה לנו תמונה מורכבת: אוטונומיה בית ספרית מועילה להישגים בתנאים מסוימים, מזיקה בתנאים אחרים ולפעמים אינה משנה כלל. אך אין ללמוד מכך כי המחקר האמפירי הוא חסר ערך, אלא להיפך. המחקר האמפירי מצביע על התנאים הנדרשים על מנת שהאוטונומיה אכן תשמש אמצעי יעיל להשגת מטרות מערכתיות. בין התנאים הללו ניתן למנות את קיומם של מנגנוני אחריותיות חכמים וכן כשירות של צוות בית הספר, בדגש על קולבורציה בצוות המורים ומנהיגות משתפת ומבוזרת.

מגבלה של ממצאי המחקרים מהעולם המוצגים כאן היא היעדר ההתייחסות להקשר הישראלי, ולא רק בשל ההטרוגניות הרבה המאפיינת את המערכת. מבין השורות של הטקסט, שנכתב בראש ובראשונה לקהל בארצות דוברות אנגלית, עולה כי תפקידו העיקרי של ביה"ס הוא ללמד ידע ומיומנויות, ומכאן שהמדד העיקרי להצלחתו הוא ההישגים הלימודיים של התלמידים במספר מצומצם של תחומי דעת. החברה הישראלית נוטה לראות בבית הספר הן זירה לימודית והן זירה לחינוך ערכי ולעיצוב זהות. עדויות לכך ניתן לראות, בין השאר, בחוק החינוך הממלכתי שחוקקה הכנסת ובתכניות האסטרטגיות של משרד החינוך. מחלוקות אידיאולוגיות-ערכיות בין קבוצות בחברה באות לידי ביטוי קונקרטי במחלוקות על מדדי התוצאה הרצויים וגם על תכנים ותכניות. דוגמאות אקטואליות הן המחלוקת על לימודי החול/לימודי הליבה לחרדים (אפילו על המושג אין הסכמה…), המחלוקת על תמהיל יצירות החובה בספרות, בפרט לאור דו"ח ועדת ביטון, והביקורת מימין ומשמאל על ספר הלימוד באזרחות. המחלוקות הערכיות הללו הופכות את השיח על אוטונומיה בית ספרית בישראל למורכב ומרתק אף יותר מזה המתנהל באוסטרליה, מולדתו של הכותב, וחשוב שנזכור זאת במחשבה על המדיניות הראויה לישראל. קל היה יותר לאמץ או להתאים את המודל המוצג בספר למערכת החינוך בישראל אילו כל מה שרצינו מביה"ס היסודי ומחטיבת הביניים היה נמדד בהישגים במיצ"ב, וכל מה שרצינו מהחטיבה העליונה היה נמדד בזכאות לבגרות. אך מכיוון שהחברה הישראלית מצפה (שלא לומר "תובעת") ממערכת החינוך לספק במקביל מגוון רחב מאד של תוצאות לימודיות וערכיות, ובתוך החברה אין הסכמה על התוצאות הרצויות, אתגר האוטונומיה מסתבך עוד יותר. ואף על פי כן, אני מאמין בכוחם של הממצאים האמפיריים המסוכמים בתקציר המונח לפניכם לעורר חשיבה פרקטית על המדיניות הראויה. בסיכום של כל פרק, כדאי לעצור ולשאול – אילו רעיונות ראוי ואפשרי לאמץ, ברמת מערכת, מחוז, רשות/בעלות, או בית ספר, ואילו פשוט אינם מתאימים ליישום כאן?    

ד״ר איתי אשר, מ״מ המדען הראשי במשרד החינוך

אוטונומיה‭ ‬כמאפשר‭ ‬של‭ ‬מערכת‭ ‬חינוך‭ ‬מורכבת‭-‬מסתגלת

מערכות חינוך בעולם מגדירות את המטרות החינוכיות העיקריות של בתי הספר ככאלו המאפשרות לכל תלמיד להיעשות אדם אחראי ועצמאי מבחינה כלכלית, להבין ולהוקיר את התרבות שלו ולכבד תרבויות של אחרים, לאפשר לו להיעשות אזרח פעיל ומתחשב בזולת, ולסייע לו להתחבר הן לעולם הפנימי שלו והן לעולם הסובב אותו. אולם, המציאות העתידית הכלכלית, החברתית, התרבותית והאישית, המקנה תוכן ומשמעות עדכניים למטרות אלו ואחרות, משתנה בקצב הולך וגובר. האתגר של מערכת החינוך הוא לייצר מנגנוני הסתגלות טובים למציאות המשתנה, המשמרים באופן מתמיד את הרלוונטיות של מטרות חינוכיות אלו.

כדי להתמודד עם אתגר ההסתגלות המתמדת למציאות המשתנה של מערכות מורכבות בכלל, ובכדי שמערכת החינוך ומוסדות החינוך יפעלו כמערכת מורכבת-מסתגלת, המקיימת יחסים דינמיים וסינרגטיים עם סביבתה וצומחת ומתפתחת בהתאם לתנאי המציאות המשתנה, ארצה להציג תיזה בה המערכת מתארגנת כארגון פרקטלי שבו כל תת מערכת (מוסד חינוך) פועלת כמערכת אוטונומית בעלת כישורים ונגישות למשאבים ארגוניים המאפשרים לה לבצע תהליך מקומי, מתמיד, מהיר ועצמאי של הסתגלות למציאות המשתנה, לשם השגת מטרות הארגון (מערכת החינוך). הארגון הפרקטלי מגיב מהר וטוב יותר למציאות המשתנה מארגון היררכי, שכן הוא אינו נדרש לתהליכים איטיים של זרימת מידע וקבלת החלטות, החל מאיסוף מידע מהשטח, דרך הזרמתו במעלה ההיררכיה הארגונית למקבלי ההחלטות וכלה בקבלת החלטות והורדתן ליישום במורד ההיררכיה הארגונית למוסדות בשטח. במקום זאת, מתקיים תהליך מקומי, אוטונומי ומהיר של זיהוי המציאות המשתנה והסתגלות עצמית של המוסד החינוכי.

במערכת חינוך פרקטלית, מוסד חינוך יוכל להפעיל באופן אוטונומי פונקציות מערכתיות. הוא יוכל להתנהל באופן עצמאי (קביעת תוכנית לימודים, שיטות ההערכה, שיטות ההוראה והלמידה, ניהול תקציב, משאבי אנוש ותשתיות וכדומה), לבצע תהליך מתמיד של שיפור ושינוי על בסיס שאיפותיו וההזדמנויות שהוא מאתר באופן עצמאי, וליזום ולייצר באופן עצמאי שיתופי פעולה מסוגים שונים עם מגוון גורמים.

מערכת חינוך פרקטלית נדרשת לייצר סביבה ארגונית התומכת ומאפשרת את התפקוד של מוסדות החינוך האוטונומיים. סביבה זו צריכה לכלול חזון וקווי מדיניות פדגוגיים מערכתיים, שישמשו כמצפן להתנהלות האוטונומית של מוסדות החינוך, תשתית טכנולוגית, תהליכית ותרבותית המאפשרת התנהלות פרקטלית של מוסדות החינוך, מרחב אוטונומי למוסדות החינוך המאפשר להם לממש את הפוטנציאל שלהם, והתמחות מערכתית בטיפוח מוסדות חינוך אוטונומיים.

אוטונומיה חשובה לא רק ברמה הארגונית אלא גם האישית. במערכת אוטונומית ישנה חשיבות לערוצים המאפשרים ליזמים ברוחם, אשר כבר כיום קיימים רבים כמותם במערכת החינוך, לפתח באופן משמעותי את הרעיון שלהם, בסביבה המאפשרת חופש יצירתי. מסלול החממו״פ, לדוגמא, מזמין את הרוח היזמית לבוא לידי ביטוי מעשי.

אני מקווה ש-100 הרעיונות המוגשים לכם בחוברת זו יעוררו סימני שאלה ואולי גם סימני קריאה, ויציעו כמה כיוונים מעשיים לקידום הערך והפרקטיקה של אוטונומיה בתחומים בהם אתם עוסקים.

לקריאת חוברת התקציר

 

על הכותבים

ד"ר איתי אשר 

ממונה ניסויים ומחקרים חינוכיים, וממלא מקום המדען הראשי במשרד החינוך.

במסגרת עבודתו בלשכת המדען הראשי מתמקד במיוחד בתחומי התוכן הבאים: טיפוח מיומנויות המאה ה-21, קידום שוויון הזדמנויות בחינוך ואוטונומיה בית ספרית. בעבר שימש כראש תחום מחקר ופיתוח במכון אבני ראשה וכעמית הוראה באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר אילן. ד"ר אשר הוא בעל תואר שלישי מהאוניברסיטה העברית בירושלים בתחום החישוב והעיבוד של מידע במוח. איתי הוא בוגר תוכנית מנדל למנהיגות חינוכית

מירב זרביב

מנהלת אגף מו״פ, ניסויים ויוזמות במנהל הפדגוגי משרד החינוך.

בעבר הובילה תהליכי פיתוח של מרחבי חינוך ברשויות מקומיות  ושל וייחודיות בית ספרית וניהלה את התוכנית לפתיחת אזורי הרישום ב-35 רשויות מקומיות. בעל נסיון בהוראה של כל שכבות הגיל. מילאה שורה של תפקידים במכללת חמדת דרום כמרצה ומדריכה ותפקידי ניהול במחלקה להערכת איכות אקדמי, במחלקת מו״פ ובניסויי PDS. בהכשרתה, מירב היא גם כלכלנית, יועצת ארגונית, מגשרת ומנחת קבוצות.

קטגוריות
סגירת תפריט