בחלומה, חזרה אורה לבית הספר היסודי בקיבוץ בו גדלה. חלום עם ריח הרותם בגבעה. זה הספיק. ברגע היקיצה גילתה שהחינוך בחר בה | אורה קוגלר

אורה-קוגלר
וכך תירגמה את חלומה למציאות: בית החינוך א.ד.ם וסביבה שואב מעקרונות החינוך הקיבוצי של אז ומשלב גישת מונטסורי בחינוך. "משהו נשמר מהעבר הרחוק":  חינוך חברתי, אחריות לילדים, בחירה וריח של חופש, אין צלצולים, אין תעודות, אין מבחנים.

בחלומי חזרתי לבית הספר היסודי…

לחדר המטפלת, לכלב של הקבוצה, לכבש הכעסן במשק החי, לעבודה, לשיטוטים האינסופיים בגבעות, בעיקר לחברת הילדים, קצת למורה וללוח. שם, מול הלוח, אני לא זוכרת מה בדיוק היה, אבל כנראה שלמדתי לקרוא ולכתוב ולזכור את ריח הרותם בגבעה. זה הספיק.

כשהתעוררתי מצאתי את עצמי בחדר המטפלת שהיום הוא חדר המנהלת ואני יושבת על כיסא הניהול וחושבת מה בין אז להיום. נדמה לי שלא בחרתי בחינוך. הוא בחר בי.

אז, הייתה חברת ילדים ומעט מבוגרים והורים מעט רחוקים. היום, משהו מאוירת הטיולים בגבעות, הכבש הכעסן, המורה והלוח – משהו מכל זה עדיין קיים, אך יש הרבה יותר מבוגרים מסביב, השגחה, גדר, שמירה, למידה, הורים קרובים, מעורבים ובוחרים, שני מחנכים בכיתה, תכניות לימודים מובנות ומומצאות והרבה חינוך ושיח. העולם השתנה, אך ה –D.N.A בכל זאת נשמר.

בית החינוך א.ד.ם וסביבה שואב מעקרונות החינוך הקיבוצי של אז ומשלב גישת מונטסורי בחינוך "משהו נשמר מהעבר הרחוק":  חינוך חברתי, אחריות לילדים, בחירה וריח של חופש, אין צלצולים, אין תעודות, אין מבחנים. הילד הוא אחד והוא עולם מורכב והוא אתנו משמונה ועד ארבע, חמישה ימים בשבוע, מטשטש את הגבולות בין הפורמלי לבלתי פורמאלי. אנחנו לומדים כל הזמן, בשיעור ומחוצה לו, בהפסקה ובמשחק, בבדידות וביחד.

"אנחנו כאן אורחים לרגע, הבט סביב, זאת כן המסיבה שלנו".

  • אנחנו אומרים ומתחייבים! כאן צריך לראות את כ-ו-ל-ם, לדרוש ולאפשר, להכיל ולחנך. הגם וגם הזה – זה מה שמאפיין אותנו. משחק בין שני הכיסאות, משחק מוזיקלי.
  •  אומרים ומתחייבים חנוך לנער על פי דרכו. – לפתח את תיפקודי הלומד בכל תחומי חייו והיבטי אישיותו (רגשיים, חברתיים, ולימודיים).על פי יכולותיו ונטיותיו. תוך פיתוח יכולת הסתגלות לשינויים
  • גמישות פדגוגית ואוטונומיה ללומד ולמלמד
  • בהיבט התפיסתי- מעשי, אנחנו מדברים על  הבנייה משותפת של הידע.

התפיסה והעשייה הבית ספרית פותחה על בסיס תאוריות הלמידה של מונטסורי ודיואי. העיקרון המנחה את היישום התכנית הבית ספרית מבוססת על ההנחה שלמידה נוצרת בעזרת תהליך אינסופי של הבניית ידע משותפת. היות והתלמיד הוא אדם בעל יכולת טבעית ללימוד עצמי, בית הספר נדרש לטפח עצמאות, בטחון, משמעת עצמית, ריכוז והרגלי עבודה מסודרים. כדי לאפשר התנסות רחבה, נוצרת עבור התלמיד סביבה מובנית עמוסת גירויים התואמים את תחומי העניין שלו ואת כישוריו. סביבה זו משתנה תכופות ומתאימה עצמה ללומדים ולאירועים לימודיים לא צפויים. הכנתה דורשת מעקב והכרת תחומי העניין של הילדים.

כיתות האם של שני המחנכים הן כיתות תלת גילאיות. ילדי כיתה א', ילדי כיתה ב' וילדי כיתה ג' מרכיבים את כיתת האם והילדים לומדים בה גם ביחד וגם בקצב אישי ובקבוצות קטנות. ילדים מגיעים מהגן צעירים, גדלים וצומחים להיות אמצעיים ואחר כך גדולים ומובילי כיתה. כך 6 כיתות א-ג ו – 5 כיתות ד-ו. לכולם שמות של עצים: צאלון ואשל, ארז ואורן, אלון ושקד – כמעט כמו פעם…

הכיתות התלת גילאיות מחייבות מהמורים ליצור סביבות למידה מותאמות, מאתגרות, מעניינות, סביבות לימודיות, אך גם חינוכיות וערכיות, של עזרה הדדית, קבלת השונה, הוראת עמיתים, חקר ולומד עצמאי.

מערכת השעות מורכבת וגמישה ומחייבת הוראה ולמידה של מקצועות ליבה, תרגולים עצמאיים, אחריות ללמידה ולאווירה בכיתה, בניית כללי עבודה ברורים ומחייבים את כולם, ומערכי הוראה מגוונים המנצלים את יתרונות ההטרוגניות בכיתה.

עבודתם של המורים משתנה. לא עוד פרונטלי. יותר עצמאות ועזרי למידה משחקיים ומוחשיים, שילוב תקשוב וכלי הערכה אלטרנטיביים. וחשוב לא פחות, גם בחירה בתחומי עניין, סדנאות וחוגים, ועדות בית ספריות, תפקידים לילדים בכיתת האם.

אנחנו קוראים לזה – "גם בית גם ספר" =  כיתה שמחייבת למידה ואחריות, כבוד לאחר ונתינה, השכלה, ידע, קידום רגשי חברתי ולימודי.

 

סגירת תפריט