הסיפור של המנהלת שצמחה ממקום של מצוקה אישית כילדה, ושל התלמיד שלה ע׳, שאנשים במערכת קראו לו ״שטן ומפלצת״ | אורית מליחי

אורית-מליחי
אורית מליחי חוותה טלטלה רגשית קשה כבר בגיל 8. מכאן החלה דרך קשה שבה צמחה המנהלת של בית ספר שפרירים א׳ לחינוך מיוחד. ״יתכן שמתוך מקום המצוקה האישית שלי כילדה קטנה, שלא ראו אותה ולא תמכו בה הרגשתי צורך עז להגן על החלש בחברה״. אורית מספרת על המסע שלה, ומתמקדת בעיקר בסיפורו של התלמיד ע׳, שבתחילת שהותו בבית הספרה קראו לו אנשים במערכת "שטן ומפלצת".

 כבר מגיל עשר מימנתי את לימודי

"ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע … ובחרת בחיים״  (דברים ל, טו, יט).

הפסוק שלעיל מתייחס ליכולת הבחירה הקיימת באדם, בהמלצה ברורה לבחור בטוב, בחיים. לא מדובר בבחירה הקלה יותר או המובנת מאליה, אולם הגישה הפילוסופית העומדת בבסיס פסוק זה סוברת כי אם כל אדם יבחר בטוב, יהיה העולם למקום טוב יותר.

נולדתי למציאות מסוימת, שכללה תהפוכות רגשיות גדולות. בהיותי בת שמונה נפטר אבי מתאונת דרכים, והותיר את אמי, אלמנה עם 7 ילדים לפרנס את המשפחה. גרנו בשכונה מעוטת יכולת של מיזוג גלויות, בה עבדו אנשים בעבודות מגוונות על מנת לפרנס את משפחתם בכבוד.

בעבר, לא היה נהוג לדבר על רגשות ולעבד אותם. המוות הפתאומי של אבי הותיר בי קשיים רגשיים רבים. יחד עם זאת,  הייתי חדורת מוטיבציה ללמוד ולהשקיע רבות בלימודיי, כיוון שידעתי שהשקעה זו תהא כרטיס הכניסה שלי לחברה.

מכיוון שידה של אימי לא הייתה משגת מלתת משאבים כספיים עבור העשרה לימודית, כבר מגיל 10 מימנתי את חוגיי, שיעורים פרטיים ומאוחר יותר גם את לימודיי ההוראה. עבדתי במגוון עבודות –  בייביסיטר, חדרנית במלון, קופאית ובהיותי סטודנטית ניקיתי בתים.

אחד הזיכרונות הבודדים שנותרו לי מאבי, היא העסקתם של אנשים בעלי תסמונת דאון ועיוורים, במפעל המזרונים שהיה בבעלותו ויחסו אליהם. החיים מגיל צעיר לצידם גרמו לי לפתח את רגשות האמפתיה והקבלה, ואהבה גדולה לחלש בחברה. יתכן, שמתוך מקום המצוקה האישית שלי כילדה קטנה, שלא ראו אותה ולא תמכו בה הרגשתי צורך עז להגן על החלש בחברה.

כבר מגיל צעיר אהבת האדם היא ערך שהיווה נר לרגליי. חנכתי שנים רבות ילד עם תסמונת דאון שגר בשכונתי. מאוחר יותר הייתי מדריכה בתנועת נוער, ובצבא שירתי כמשקית ת"ש. כהמשך טבעי למסלול זה, היה לי ברור שאלמד חינוך מיוחד על מנת למממש את עצמי.  

בשנות עבודתי כמחנכת, מדריכה ומנהלת לתלמידים עם צרכים מיוחדים, לקחתי על עצמי לאמץ את הילדים הנטושים ובעלי בעיות ההתנהגות הקשות ביותר. אלה שהמערכת התקשתה לתת להם את המענה המתאים.  

לא אחת אנו משוטטות בשעות הקטנה של הלילה

מזה 7 שנים אני משמשת בתפקיד מנהלת בבית הספר לחינוך מיוחד  "שפרירים" א', אשר מהווה חטיבת ביניים ותיכון לגילאי 13-21, המונה 167 ילדים והמיועד לתלמידים בעלי מנת משכל גבולית ומוגבלות שכלית התפתחותית קלה.

השליחות והאהבה שיש לי לילדים אלה, לא תסולא מפז. ישנם ילדים שמתארחים אצלי בחגים כיוון שאין להם הורים או משפחה. בנוסף, השנה יחד עם מחנכת ובליווי של משטרה, מד"א ומכבי אש, הוצאנו ילד בסיכון רב למקלט חירום מאמו, שגרמה לו לסבל. פקידת הסעד ביקשה את עזרתי כיוון שהקשר ביני לבין התלמיד הוא משמעותי ואוהב.

לא אחת אנו משוטטות בשעות הקטנות של הלילה, המחנכות ואנוכי על מנת לסייע לתלמיד/ה ולהוריהם שנמצאים במצוקה.

המקרים רבים מאד אך ברצוני להתמקד בתיאור מקרה של תלמיד בשם ע'.

הסיפור של ע׳: יד ביד, כתף אל כתף הוא ואנוכי סידרנו וניקינו את הכיתה

ע' בן 16, נקלט בתחילת שנת תשע"ח בבית ספרינו. ע' לא למד 3 שנים במסגרת בית ספרית עקב קשיים התנהגותיים רבים ואלימות כלפי צוות ורכוש. ע' נהג להציף את שטחי בית הספר בהם למד, להפוך את ציוד הכיתה, להשליך ציוד ולברוח.

המסגרות התקשו להתמודד עמו ולא אחת לפי דברי אימו ודבריו, אנשים במערכת קראו לו "שטן ומפלצת".

לפני שנה בהמלצת המטה של החינוך המיוחד, ע' הגיע אליי לשיחת פגישה. כבר בתחילתה הוא ברח ממני. ביקשתי מאימו ומהמטפל הצמוד לתת לי הזדמנות ליצור עמו קשר. ביקשתי מהם להישאר במקומם ופשוט רדפתי אחריו ממקום למקום, וכך נוצר הקשר הראשוני.

ע' התחיל את השנה וכבר בשבוע הראשון עשה את מה "שהוא הכי טוב בו": להתנהג כ"מפלצת" וכשטן". הוא הכה קשות את אחת הסייעות והפך את כלל הציוד והמשחקים שבכיתה.

המורים והתלמידים נרעשו ונבהלו מאד. אך אני בחרתי לשוב יחד איתו לכיתה ובקול אסרטיבי הוא נתבקש לנקות ולסדר את שהפך. יד ביד, כתף אל כתף הוא ואנוכי סידרנו וניקינו את הכיתה. המסר שהועבר היה ברור: אתה הורס אבל אתה יודע גם לתקן ולבנות מחדש.

למחרת ע' חזר ללימודים ללא השעיה. דבר שקומם מאד את הצוות וגרם לכעס גדול, במיוחד לאור העובדה שהסייעת קיבלה שבוע ימי מחלה. שיתפתי את הצוות שע' ציפה שנשעה אותו. זוהי דרך חייו, להפחיד ולהרוס את הסביבה ובתגובה המערכת פוחדת ולא רוצה אותו בקרבתה.

שיא המשבר, נוצר ביני לבין מחנכת הכיתה שהציבה לי אולטימטום, "או שאני בכיתה או שע' ".  לטענתה, התלמידים פוחדים ממנו. תשובתי אליה, הייתה שבבית ספר אותו אני מנהלת שיח כזה לא יכול להתקיים ושחלק לא מבוטל מתוך תכונותיה ותפקידה של מחנכת בחינוך המיוחד, הוא הכלה והבנת הקשיים של התלמידים עם הצרכים המיוחדים, מתן מענה הולם לצרכיהם ואמונה בהם.   

הדרך עוד רבה וארוכה אך ע' אמר להוריו ולאחיו שבמקום להתגייס הוא יעשה צבא אצל אורית!  

הבנתי שעליי לתמוך בצוות אך היה חשוב לי יותר לפתח ולטפח בע' תחושת הערכה עצמית של נער לא מפחיד, לא שטן ולא מפלצת.

ע' הפך להיות צמוד אליי, בניתי לו מערכת גמישה שמושתתת על תחומי העניין שלו. יכולת הקשב שלו נמוכה עד מאד והוא היה מסוגל להיכנס רק ל-5 דק לשיעור ולצאת ממנו. צוות המזכירות נתבקש לגלות חמלה ולשתף פעולה עמי, וע' הפך להיות חלק מהצוות. מדי בוקר הוא מגיע אליי, שותה תה עם שוקולד שקיים תמיד על שולחני לכל התלמידים. לאורך היום הוא היה פותח את דלתי בודק שאני נמצאת ויוצא לשבת עם אחת המזכירות.

עם הזמן הוא רכש את אמוני וידע שאני בעבורו ובשבילו ללא תנאים. פניתי לאנשי צוות נוספים שירחיבו ליבם וסבלנותם. המורה לחקלאות נרתם למשימה והחל אף הוא לראות את ע' מעבר להתנהגויותיו האלימות והחל לפתח אמפתיה כלפיו.

לאחר תקופה של שלושה חודשים ע' התחזק אך התנהגויותיו החריגות לא פסקו. בתקופה זו, הוא פתח את הברזים ואמר לי שהוא יציף את בית הספר. אני בתגובה עניתי לו שהוא לא מפחיד אותי, ואם הוא ייפתח את הברזים אני אסגור וגם אם הוא יעשה הצפה אני לא אשעה אותו והוא יהיה בבית הספר. בנוסף,  כהרגלו ע' המשיך לשפוך נס קפה, ולהפריע לתלמידים ולמורים.

במהלך ימי הלימודים, קיימתי עם ע' שיחות אישיות רבות שמטרתן שיקוף ומתן כלים. עבדתי עמו על פיתוח יכולות ורבליות, התמודדות עם תסכולים, זיהוי של הצדדים החזקים שלו והתפישה שלו את עצמו בתוך הכיתה ובמעגלים חברתיים.

ככל שחלפו החודשים ע' החל לרכוש אמון של אנשי צוות נוספים. הצוות והתלמידים במקביל למדו לקבל ולהכיל אותו. ע' נכנס לשיעורים נוספים. המחנכת והסייעת החלו ליצור עימו קשרים משמעותיים והוא בתמורה למד לסמוך עליהן ולכבדן.

שיא ההצלחה של ע' מבחינתי היה ביום הולדתו שהתרחשה קרוב לסוף השנה: ע' הזמין את כל תלמידי הכיתה אליו הביתה וכלל התלמידים השתתפו בשמחתו.

ההורים מוקירים אין סוף תודות והערכה לבית הספר שלא ויתר עליו ואפשר לו להגיע למסגרת לימודית כאחד התלמידים במדינת ישראל.

הדרך עוד רבה וארוכה אך ע' אמר להוריו ולאחיו שבמקום להתגייס הוא יעשה צבא אצל אורית!  

" ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע … ובחרת בחיים" . בחרתי לראות את הטוב שבע' ובטוחה אני כי ברגע שהחברה נותנת הזדמנויות לתלמידים עם הקשיים המורכבים ביותר, החברה תצא נשכרת שכן התנהגותם של תלמידים אלה תהפוך משלילית לתורמת לחברה.

עלינו על המסלול של עתיד מוב"ן (מודעות, בחירה, נחישות)

בי"ס שפרירים קיים כבר 60 שנה.  בשנת 2010 בית הספר עבר שינוי ופוצל לשני בתי ספר, מתוך חשיבה שיש לתת מענה הולם לשונות בין התלמידים: שפרירים א' נותן מענה לתלמידים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית ומשכל גבולי ושפרירים ב' נותן מענה לתלמידים בעלי לקויות למידה מורכבות.

בעקבות פיצול זה, צוות המורים שהיה אחד חווה משבר עמוק. המנהלת ששמשה בתפקיד זה 18 שנים סיימה תפקידה, ואת מקומה ממלאות כיום שתי מנהלות. שינוי נוסף שהתבצע הוא מעבר מבעלות הקיבוץ לבעלות המועצה האזורית "עמק חפר". בעקבות שינויים אילו, המורים חששו מאד למקומם ולביטחונם המקצועי.

כאשר נכנסתי לתפקיד היה חשוב לי לשמר את תכניות העבר, אך לא פחות גם לחשוף את צוות בית הספר לתוכניות עדכניות וחדשניות אשר יתנו מענה לאוכלוסיית בית ספרינו ואשר יאפשרו ארגון מובנה ומותאם של תכניות ההוראה הבית ספריות החדשות.

על מנת ליצור תחושת שייכות, גאוות יחידה ופיתוח שפה אחידה, בחרנו לפתח תוכנית שתהא מותאמת לצרכי אוכלוסייתנו. בנינו צוות חשיבה שחבר לצוות אגף מו״פ, ניסויים וימוזמות. במהלך המפגשים המשותפים, אגף המו״פ תרם לצוות בפיתוח המוצר שמוצג כלהלן:

בית ספר ניסויי (5 שנים) : עתיד מוב"ן (מודעות, בחירה, נחישות) תעדפנו את צרכי התלמידים ושמנו לנו למטרה לקדם שלושה ערכים: מודעות עצמית, בחירה ונחישות, שישמשו כאבני דרך בעבורם לבניית תמונת עתיד עצמאית. יחד עם כל הקשיים הממשיים של אוכלוסייה זו, בחרנו להתמקד בחוזקות שלהם: אוכלוסייה זו מאופיינת  כבעלת רצון ומוטיבציה לקשר בין אישי. רובם בעלי שמחת חיים המבוססת על תמימות, טוב לב, יכולת נתינה גבוהים וניתן לרתום אותם ללמידה.

בית הספר מאמין שלמידה באמצעות תרגול, הרחבת אפשרויות והתנסויות חווייתית יכולה להביא להישגים לימודיים ומעשיים.

השפעת מהלך הניסוי בקרב התלמידים: לשם חשיפה למיומנויות חיים והקנייתן, התלמידים בחרו מתוך מגוון של מקצועות למידה וחוגים, יעדים לימודיים ואישיים המשמעותיים להם, בתקווה שאלו יפתחו את יכולות ההתמדה ולקיחת אחריות על החלטתם. התמודדות זו, משמעותית בעבור אוכלוסייה זו. תלמידים אלה אינם מודעים ליכולותיהם ומתקשים להתמודד עם מגבלותיהם. פיתוח היכולת למודעות עצמית משקפת להם את חולשותיהם וחוזקותיהם ובכך מאפשרת להם בחירה מותאמת במסגרת לימודיהם בהווה, אשר תקל על בחירותיהם בעתיד.

מטרתו העיקרית של ניסוי זה בבית ספרינו, היא לנסות ולמצוא את הדרך החינוכית המתאימה בעבור אוכלוסייה זו.   חינוכם של תלמידים בעלי מגבלות שכלית התפתחותית, שכל אחד מהם שונה מחברו הן ברמה הקוגניטיבית והן ברמה התפקודית החברתית והרגשית, הוא עניין מורכב ומסובך הדורש ידע רב, ניסיון ומאבק שאינו מסתיים לחיפוש אלטרנטיבות לקידומו של כל תלמיד ותלמידה.

בכל רגע נתון, עלינו להיות בעלי מוטיבציה לחפש דרכים חלופיות בארגון ביה"ס, בשיטות ההוראה והלמידה ולענות על הצרכים והשונות הרבה בקרב התלמידים. כמו כן, קיימת מערכת לימודים חדשה בהתאם לבחירות התלמידים, ומתקיימות שיחות רב גילאיות עם תלמידים ובעלי עניין.

באמצעות ניסוי זה, גרמנו לשינוי בתפקידי המורה והתלמיד: התלמיד כלומד פעיל, הבוחר את נטיותיו ומחויב להן והמורה כמנחה, מלווה ומכיל את התמודדותו של התלמיד.

אוכלוסיית תלמידינו שלא אחת נתפסת כפסיבית, מחייבת אותנו לפריצות דרך, לחשיבה מקורית ויוצרת

כמנהלת יש לי תפקיד מרכזי בהובלת שינויים ובהובלת צוות לעבודה משותפת עם חדוות יצירה תוך ראיית התלמיד במרכז.  אוכלוסיית תלמידינו שלא אחת נתפסת כפסיבית, מחייבת אותנו לפריצות דרך, לחשיבה מקורית ויוצרת.

אני רואה בעבודתי ובעבודת מחנכיי שליחות ערכית וחברתית כלפי אוכלוסייה זו שקולה לא נשמע, מתוקף היותה חוליה חלשה במערך כלל האוכלוסייה.

אנו מעניקים להם כלים וקול על מנת שיוכלו להתמודד באופן עצמאי  עם אתגרי היומיום. סבורה אני שהמיומנויות שפותחו בכלי זה, יוכלו לסייע גם לאוכלוסייה הנורמטיבית המתמודדת עם השאלה מה אתה רוצה להיות כאשר תהיה גדול?

סגירת תפריט