הגישה שלי היא שכל מהלך חדש שנפתח, יובל ע"י כלל צוות המורים- "אצלנו אין פיילוטים" |אורלי אדרי

אורלי-אדרי
״כשמתכוננים ונערכים לתפקיד ניהולי, מציירים בראש תסריט רומנטי... אך כשמגיעים לסיפו של התפקיד, הכול מקבל צבעים אחרים, פרופורציות, צבעי מציאות. עומדים בפני האתגרים הממשיים בחינוך הדור הבא!״. ההחלטה הראשונה שיעל קיבלה כשמונתה למנהלת בית הספר: ״בשנה הראשונה הקפדתי לומר שאני באה עם הנעליים שלי״

נכנסתי לנעליים גדולות – והקפדתי לומר שאני באה עם הנעליים שלי

לפני 6 שנים זה קרה, זכיתי במכרז לניהול בית ספר יסודי בנס ציונה. הודיעו לי כי בחרו עבורי בית ספר, זה איננו ביה"ס אותו העדפתי, וכך הגעתי לבן צבי, שעבורי הוא היום  סיפור אהבה של ממש. כשמתכוננים ונערכים לתפקיד ניהולי, מציירים בראש תסריט רומנטי… אך כשמגיעים לסיפו של התפקיד, הכול מקבל צבעים אחרים, פרופורציות, צבעי מציאות עומדים בפני האתגרים הממשיים בחינוך הדור הבא!

נכנסתי לנעליים גדולות- של מנהלת שהובילה את ביה"ס למקום של פריצת דרך וחשיבה אחרת, ובשנה הראשונה הקפדתי לומר שאני באה עם הנעליים שלי, זה הרגיע אותי, נתן לי אחיזה ומאידך אפשר לי את מרחב הפיתוח והיצירה החינוכית שלי. בסיור שערכה לי, המנהלת היוצאת, עם בוקר כניסתי לתפקיד, נכנסנו למבנה וותיק וסגור, מסדרונות צרים, מרחבים קטנים, צבע כתום שלט בכל עבר ואני.. התכווצתי. לצד בתי ספר חדשים שנבנו באותה עת, בן צבי נראה מיושן, באותה עת גם לא הבנתי עד כמה סיור בחופשת הקיץ עלול להיות מבלבל..תחושה של  אי סדר, ריקנות, אפרוריות היו מהמראות הבולטים בסיור, מראות שהקשו עליי לספוג את מילות החיבור של המנהלת היוצאת, לביה"ס.

התחילה השנה. הייתי עטופה מכל עבר – מפקח ביה"ס, המנהלת הקודמת שיצאה לתפקיד ברשות וליוותה את כל המנהלים החדשים שנכנסו בשנה זו לעיר, יועצת אקדמית שליוותה את ביה"ס, מרשתת מטעם גף מו"פ ניסויים ויוזמות ובנוסף גם מנטורית מטעם אבני ראשה למנהלים חדשים!! התבלבלתי, התחלתי לחשוב על אסטרטגיות למיקוד ולחשיבה עצמית. התמקדתי באדם שהיה הכי רלוונטי לי באותה עת כמנהלת חדשה.

חשבו שאני ראויה, חשבו שנתנו לי סוכרייה

נתנו לי לנהל בי"ס ניסויי, שהיה על סף הפיכתו למרכז הפצה, ולא ידעתי אנא אני באה, מהיכן להתחיל…

בתיאוריות של שינוי אותן שיננתי רבות נאמר: השנה ראשונה נועדה להתבוננות, ללמידה, ליצירת חיבורים עם צוות הארגון, עם זיהוי כוחות ואתגרים בארגון, אך במקרה שלי, אצה לי הדרך, הרגשתי שלא כעמיתותיי החדשות בנס ציונה, ממני מצופה לקצר תהליכים.  ידעתי כי כשמנהל מתחלף בבי"ס ניסויי, גף ניסויים ויזמות מקפיא ניסוי, ידעתי כי במקרה הנפלא של בן צבי הוחלט, אחרי התלבטויות, שלא להקפיא, לתת הזדמנות למנהל אותו ייעדו למקום, לעשות את החיבורים הנכונים ולהמשיך עם תהליך הניסוי…לצד האחריות והאתגר משמעותי, היו האתגרים הנוספים העוטפים כל מנהל חדש- צוות מורים, צוות עובדים, קהילת הורים, אוכלוסיית תלמידים ועוד ועוד ועוד…

פגשתי צוות הטרוגני מאוד!!

צוות ניסוי מחובר, מסור וגויס שהיה לצידי בכל מהלך הלמידה את ביה"ס צוות מורים שהיה בצפייה. הייתה ציפייה באוויר כי ביה"ס ילך לכיוון חדש, כיוון אחר, אולי לשוב לכיוון הקונבנציונלי. הבנתי כי אני, בתחילת דרכי, אך בצומת משמעותי מאוד עבור ביה"ס. הידיעה כי גף מו"פ, אשר נתן "מטרייה" אקדמית ותקציבית משמעותית לאורך שנים, אפשר המשך הובלה של הניסוי,הציבה ציפייה רבה. הייתה לי מחויבות ללמוד היטב את הארגון על רכיביו, לחשוב ולהחליט  לאן פנינו.

הגישה הבית ספרית הינה גישה תפיסתית-" תמיכה בתהליכי התפתחות הזהות באינטראקציה לאחר ",  בעת ההיא הבנתי שהקרקע אידיאולוגית משמעותית לצד מורכבות בביטוייה הפדגוגיים, וכאדם המגיע לניהול מהמקום הפדגוגי, חיפשתי ביטויים פדגוגיים נראים לעין, ביטויים המעגנים את עקרונות הגישה בעת ההיא- עירור, פיגום ותמיכה. התחלתי ללמוד את הארגון על רכיביו, את התפיסה החינוכית ובחנתי לאורך הדרך את הממשקים / חיבורים שיש לתפיסה החינוכית אותה הבאתי לניהול, עם הגישה הבית ספרית- היה זה אתגר גדול!                                                                                                        ככל שהתקדמנו, למדתי העמקתי והבנתי, מדוע בחרו בי לביה"ס וגיליתי את החיבורים שלי לתפיסת העולם.אני זוכרת את הרגע בו הבנתי!! הבנתי שזו הדרך בה נמשיך ונצעד, נשכלל ונהדק את הקיים ונפתח אפיקים חדשים: במחצית השנה "ציירתי" בפני הצוות את תהליך "הכניסה" שלי לביה"ס, בנרטיב רפלקטיבי מאוד כשסיפרתי על כל הלמידה שלי את ביה"ס, על עצמי ועליהם צוות המורים, נרטיב שדיבר זהות מקצועית וזהות ארגונית, וסיכמתי עם האמירה שאני נושאת בגאווה את היותנו בי"ס ניסויי, תחת המעטפת של גף ניסויים ויזמות, ובהכרזה כי אנו ממשיכים ומעמיקים בגישה החינוכית של ביה"ס אשר המרכיב המרכזי בה הוא – זהות, פיתוח ה"עצמי".

הצומת הזה היה עירור (טריגר) עבור כולנו.

התגובות של חברי הצוות היו מרגשות, הם שלמדו את הגישה כל כך הרבה שנים, ועם זאת לא כולם הבינו והיו מחוברים עד הסוף, האזינו למנהלת שאך הגיעה "ודיברה" את הדברים  כאילו חיה אותם שנים באמירות ומסרים אותנטיים שלה. היה זה רגע מחבר ומרגש, הרגשתי שאני בתהליך נכון של רתימה.

בסוף שנה"ל הראשונה, אחרי למידה מעמיקה החלו השינויים ואט אט התפתחנו. במהלך השנים הבאות התפתחנו באופן הדרגתי ויחסית מואץ.

הידיעה כי ביה"ס ימשיך לפעול תחת המטרייה המקצועית  של אגף מו"פ, ניסויים ויוזמות אפשרה לי לפתח את הזהות המקצועית שלי כמנהלת צעירה ושל צוות המורים באופן משמעותי, ליישם חלומות ולהעמיק את הדרך החינוכית של ביה"ס, ועבור קהילת ביה"ס ליהנות ממיתוג משמעותי שהוסיף הרבה עוצמה לקהילת ביה"ס בעיר.

החלפנו מעט את שחקני המעטפת- היועצים.חיפשנו בשדה האקדמי אנשים שיכולים לסייע בידינו לקדם את האג'נדה של ביה"ס למימוש מטרות חדשות, פיתוח פרקטיקות ומופעים פדגוגיים לגישה.                  פנייה לברנקו וייס, שההתמחות שלהם היא פיתוח פדגוגי, אפשרה לי לגייס יועצת אקדמית הממוקדת פדגוגיה שעזרה לנו בתהליך תרגום האידיאולוגיה הגבוהה לאידיאולוגיה פרגמטית.

איך לתרגם את האידיאולוגיה הגבוהה לאידיאולוגיה פרגמטית?

עיגנו את העקרונות הקיימים – עירור פיגום ותמיכה ופיתחנו עיקרון נוסף לגישה- רפלקציה. הבנו כי לרפלקציה מקום מרכזי בפיתוח תהליכי ה"עצמי".

המטרה החדשה הייתה לפתח פדגוגיה פרגמטית לכל עיקרון, ובתהליך מתמשך של מו"פ והוראה בשטח, פיתחנו ארגז כלים משמעותי שאפשר למורים לחוות חוויות הצלחה בהוראה בכיתה, ובהדרגה, תחושת המסוגלות של כל אחד הלכה והתעצמה.כעת אני יכולה לומר כי בידי צוות ותלמידי ביה"ס ארגז כלים משמעותי המפתח מופעים לפיתוח ה"עצמי" או כפי שאנו קוראים לזה כיום בשדה החינוכי- כלים משמעותיים לקידום פסיכו פדגוגיה בכיתה.

ידעתי שלמידה, חקירה,פיתוח, למידה ויישום,  אוביל תמיד בשיתוף עם הצוות, בכמה שיותר מעגלים.

למדתי על עצמי כי בתהליכים שכאלה, הגישה שלי היא שכל מהלך חדש שנפתח, יובל ע"י כלל צוות המורים- "אצלנו אין פיילוטים". נלמד, נחווה, נתנסה ונוביל יחדיו כל המורים בכל הכיתות- על פי בשלות המורה ובהלימה לגיל ההתפתחותי של התלמידים.

הבנתי כי חייבים לערוך שינוי ארגוני על מנת שכל הידע שנלמד ונפתח יחדיו יחלחל עד אחרון המורים.

המבנה ארגוני החדש הפך להיות מבנה בעל מספר רב של מעגלי עבודה שיכיל את כלל המורים, מבנה שטוח, שיפתח אדוות שישפיעו על כל חבר צוות ויאפשר עיגון סדירויות ארגוניות ופדגוגיות.

צוות המו"פ הוותיק, בעל יכולות למידה חשיבה ופיתוח יוצאות דופן (בזכות התהליך שהובילו לאורך הדרך לפני הגיעי לביה"ס), הקמנו צוות פדגוגי שכלל רכזי תחומים, רכזי שכבות ומורים נוספים שהביעו נכונות להצטרף למעגל ההשפעה המרכזי בביה"ס- היה זה צוות שבבוא העת הפך להיות שדרת המנהיגות של ביה"ס. כל חבר בצוות הוביל צוות מצומצם עימו נפגש אחת לשבוע.

מפגשי הלמידה של כל המעגלים, נשזרו במערכת המורים.המפגשים בכל המעגלים היו מפגשים שבועיים, הלמידה הארגונית הייתה ממוקדת גישה חינוכית והתפתחה לאורך הדרך.אחת לשלושה שבועות קיימנו למידת עמיתים – צפייה בשיעורים ושיח פדגוגי.למדנו כי תהליכי למידה תוך ארגוניים הם מהמשפיעים ביותר על פתוח הפדגוגיה הארגונית- הזהות הארגונית שלנו קרמה עור וגידים. למדתי על עצמי שהיכולת שלי להשפיע הלכה והתעצמה, והזהות המקצועית של כל מורה הלכה והתפתחה.

המודל אותו פיתחנו היווה מודל לכל מורה בהוראה בכיתה.

סדירויות היו שזורות גם בהוראה בכיתה. מיד בשנה, השנייה עיגנו שיעור ייחודי להוראה מפורשת של הפרקטיקות הפדגוגיות והפיגומים שניתנו לתלמידים- במסגרת שיעור חממת החי"ל (מרחב להתפתחות חשיבה יוזמה ולמידה), לצד ההוראה המפורשת פיתחנו תכניות לימוד ייחודיות המשלבות את הפרקטיקות בכל תחומי הדעת.

משנה לשנה ביה"ס התפתח. מהות ומוקד העשייה החינוכית הפך  להיות רוח הגישה: תמיכה בתהליכי התפתחות הזהות. כל התהליכים החינוכיים שנעשו בביה"ס עברו דרך הפריזמה / מסננת הגישה- תכניות חדשות, פרויקטים, תהליכים ותכניות שהגיעו כהחלטה של המשרד / הרשות, נבחנו דרך פריזמת התאמתם לגישה החינוכית. היה שעשינו אדפטציות והיו תיעדופים והוחלט שלא לאמצם לביה"ס מפאת אי התאמתם לרוח החינוכית.

עבור הצוות היה זה מסר חזק ששם את גישת ביה"ס במרכז, ובהדרגה,עקרונות ופדגוגיית הגישה הפכו להיות תרבות בית ספרית. בנינו מערכת תמטית המאפשרת לכל מורה להיות שותף ברמת הבשלות שלו, לתהליכים המתקיימים בביה"ס-

יש מי שמתחבר לתפיסה ולחזון הבית ספרי, יודע לדבר אותו ולעוף איתו למרחקים.

יש אחרים שעקרונות הגישה הם הפיגום החינוכי העיקרי שלהם- עירור פיגום תמיכה ורפלקציה,

ויש את המורים המעטים אשר הפרקטיקות הפדגוגיו מהוות עבורם פיגום לצמיחה פדגוגית. האפשור מחד, והתרבות המשותפת מאידך,העניקו  תחושת שייכות לכל אחד מחברי הצוות, ועטפו את כולנו במעטפת בעלת מהות משותפת- פיתוח ה"עצמי", תמיכה בתהליכי התפתחות הזהות.

על פני השטח דיברנו תוצאות נצפות של – עלייה בתחושת מסוגלות עצמית של תלמידים, פיתוח מוטיבציה פנימית, עלייה במודעות העצמית ויכולת ….. אשר מביאה כל תלמיד לגיבוש עצמי שלם מציאת משמעות ותכלית אישית.

המורים החלו לחוות את עצמם כדמויות משמעותיות בעולמו של התלמיד

השתמשו בכלים שאפשרו להם להכיר כל תלמיד על חוזקותיו והאתגרים עימו הוא מתמודד,למדו לשקף לכל אחד, לזרקר, להציף לתמוך ולהובילו לצמיחה והתפתחות , להוביל את התלמידים למקום של פרואקטיביות ולקיחת אחריות על ההתפתחות שלהם בכל ההיבטים, והובילו את התלמידים,באמצעות עקרונות הגישה, למבעים רפלקטיביים ואינטרוספקטיביים משמעותיים המצמיחים אותם על כוליותם.והחשוב מכל, צוות המורים חש עצמו גדל מתפתח בעל מוטיבציה גבוהה וככזה שביה"ס מהווה חלק חשוב בחייו. ללא ספק פיתחנו גאוות יחידה צוות בוטיק!

התלמידים מעורבים בתהליכי למידה והתפתחות משמעותיים,חווים שיעורים המזמנים להם למידה מעמיקה על עצמם במרחבי הלמידה בביה"ס, תלמידים  "מדברים" בשפה רפלקטיבית ויודעים לנהל בשיגרה שיח רפלקטיבי גבוה עם מבע של תובנות משמעותיות על עצמם,י יודעים לקיים שיח רפלקיטבי ואינסטרופקטיבי בהלימה לגיל ההתפתחותי, יכולות הכתיבה שלהם התפתחו  לאין ערוך. האינטראקציות המגוונות בשיעורים, מעוררת את הקשיבות לאחר והיכרות מעמיקה עם חברי הכיתה, מחזקות את תחושת השייכות לתא הכיתתי, נוטעות בהם ביטחון ומאפשרות להם ללמוד נושאים לימודיים מזוויות שונות ומגוונות ולהצליח בהם. בשיעורים יש שילוב בין הנושאים הלימודיים והשפעתם על העצמי של כל תלמיד-"אני לומד על עצמי, על התהליך שעברתי ועל הנושא הלימודי".

המעבדה: להבין רעיונות גדולים ולדייק את האג׳נדה שלנו

בהתבוננות לאחור אני יכולה לומר שזכיתי. התפתחותי במסגרת גף ניסוי ויזמות ולימים אגף מו"פ ניסויים ויזמות, פתחה בפניי דלת גדולה ורשת הגנה ותמיכה מקצועית שאפשרה לי ולצוות ביה"ס לפרוץ דרך. אפשרה לנו להמשיך ולפתח את החלום, להתמקצע לאורך הדרך,ליהנות ממגוון אנשי מקצוע שנתנו לנו מענים לצרכי פיתוח ויישום לאורך הדרך, פתחו בפנינו מסגרות פיתוח והתמקצעות והעניקו לי תחושה ואפשור "לשוט" בשדה האקדמי ולרתום משאבים מגוונים על מנת לקדם את האג'נדה של ביה"ס כגון: ברנקו וייס , אוניברסיטת תל אביב או כל גורם אחר שהייתי מוצאת לנכון.כיום, אנחנו מעורבים במעבדה החוקרת את תחום הפסיכו פדגוגיה,וזוכים לאנשי מקצוע מהאגף אשר מחד, לומדים מאיתנו ומאידך מסייעים בידינו להבין רעיונות גדולים נוספים ולדייק את האג'נדה שלנו. 

סגירת תפריט