בין חדשנות לטרנספורמציה | על חדשנות, ארגונים צבאיים, ולקחים אפשריים למערכת החינוך

crimeanwar-malakov
בצבא יש הרבה חדשנות, מעט שינוי – איך נסביר את הפרדוקס? במדע הצבאי מקובלת התיאוריה של "מהפכה בעניינים צבאיים" היא הרגע שבו ארגון צבאי כלשהו הבין שההיסטוריה סיפקה לו את הצורך האסטרטגי ואת ההזדמנות הטכנולוגית להמציא מחדש את אופי המלחמה. האם נוכל לומר זאת גם על החינוך?

תקועים במלכודת "עוד מאותו הדבר"

כולם מדברים על חדשנות. תמיד הוקסמנו מיכולתו של האדם ליצור יש מאין, לחדש. בעידן הנוכחי חדשנות הפכה לדרך חיים, בסיס לכל מודל עסקי בר-קיימא, תקן הכרחי לכל אסטרטגיה ארגונית. ובכל זאת, לא ברור שכולנו, בהקשרים שונים, מתכוונים לאותו הדבר. תכנית לימודים חדשה היא חדשנות, אפליקציה למכשיר הנייד היא חדשנות, גדג'ט טכנולוגי חדש ועוד – כולם חדשנות. עם זאת הדוגמאות שמניתי כאן אינן בדרך-כלל סוג החדשנות המסעירה, משנת-עולם,  שובת הלב. "אסטרטגיה של אוקיינוס כחול" היא תיאוריה שמבחינה בין סוגי חדשנות שגרתיים, יוגורט בטעם חדש למשל, לבין "חדשנות ערך". חדשנות ערך היא זו שמשנה מהבסיס את האסטרטגיה העסקית של הארגון ואף את עצם המבנה של השוק והתחרות בו. היא מייצרת ערך חדש, שלא זוהה קודם לכן. כלומר, חדשנות עסקית מהמעלה השניה קשורה לערעור על האסטרטגיה הארגונית הנוכחית וליצירתה של אסטרטגיה חדשה, יש מאין. מי שמכיר את התיאוריה של קון על המבנה של מהפכות מדעיות יזהה דמיון בין "חדשנות ערך" לבין "מהפכה מדעית" או "פרדיגמטית" – הבנת אחרת של העולם באמצעות תיאוריה מדעית חדשה. המהפכה של קופרניקוס, למשל, הפכה על פיה את תפיסתנו לגבי היחסים בין הארץ לגרמי השמים.

כמו ארגונים ציבוריים נוספים, גם צבאות עוסקים לא מעט בשאלת החדשנות, והיכולת ליצור חדשנות בתוך מערכת בירוקרטית מסורבלת ושמרנית. כמותם, גם אנחנו מציבים את ה"חדשנות" על ראש שמחתנו ומתגאים באירועי "האקטון" וחממות חדשנות בשולי הארגון. בסתר ליבנו גם אנו, בצבאות, יודעים שהתוצאה עד כה אינה מרשימה. יש לנו המון "המצאות" קטנות, מרשימות כשלעצמן, ("כיפת ברזל" למשל) אך בסך-הכל, די מעט שינוי. "כיפת ברזל", על כל מעלותיה, לא מנצחת מלחמות. כמו מערכות החינוך, התחבורה, הרפואה, המשפט ואחרים, גם אנו חשים שהפער בין המצופה מאיתנו לבין התפוקה בפועל, הולך וגדל. כמו כולם גם אנו דורשים עוד משאבים, ביחס לצרכים הולכים וגדלים, אך יודעים שלעולם לא נקבל מספיק. תקועים במלכודת "עוד מאותו הדבר".

הרבה חדשנות, מעט שינוי – איך נסביר את הפרדוקס?

במדע הצבאי מקובלת התיאוריה של "מהפכות בעניינים צבאיים". כמו "המהפכה הפרדיגמטית" של קון וכמו "אסטרטגיית האוקיינוס הכחול" של קים ומובורן, "מהפכה בעניינים צבאיים" אינה מתייחסת בפשטות לכל "רעיון חדש". מהפכה בעניינים צבאיים היא הרגע שבו ארגון צבאי כלשהו הבין שההיסטוריה סיפקה לו את הצורך האסטרטגי ואת ההזדמנות הטכנולוגית להמציא מחדש את אופי המלחמה. כל מי שצפה בחייו בסרטי מלחמה מבין באינטואיציה שלו שמלחמת העולם הראשונה נראתה אחרת לגמרי ממלחמת העולם השניה, למרות שבין השתיים מפרידים רק שני עשורים. גם מלחמת המפרץ הראשונה (1991) לא דמתה למלחמות המאה העשרים שקדמו לה. שתי הדוגמאות הללו משקפות מהפכה בעניינים צבאיים, שעבר אחד הצדדים לקראת המלחמה.

יגידו המקטרגים "הטכנולוגיה השתנתה – השתנתה המלחמה". הם צודקים, אך גם טועים. הטנק המטוס והרדיו הם חיוניים לתיאור השינוי בין שתי המלחמות. עם זאת בעוד לכל הצדדים בקרב על צרפת באביב 1940 היו טנקים ומטוסים (למעשה הברית הצרפתית-בריטית קיימה עדיפות בכמות ובאיכות של טנקים ומטוסים), רק הוורמכט הגרמני אימץ תפיסת לחימה חדשה – מלחמת תנועה מהירה. בליצקריג. הוורמכט הגרמני תפס שהטכנולוגיה החדשה מאפשרת לו להמציא מחדש את "המודל העסקי" של המלחמה. ממלחמת שחיקה הדדית למלחמת תנועה מהירה שתמוטט את הצד השני גם מבלי שהושמדו רוב כוחותיו. הבריטים, שהיו הראשונים "להמציא" את הטנק, וכמותם גם הצרפתים, לא אימצו המהפכה התפיסתית והארגונית שתאפשר למצות את אמצעי הלחימה האלה כדי לנצח.

אנו משתמשים במילה "טרנספומציה" כדי לתאר ארגון צבאי שעובר תהליך מודע, שיטתי ומאומץ כדי להמציא את עצמו מחדש. טרנספומציה כזו קשורה בשינוי מהותי בשלושה מימדים – תפיסה (האופן בו אנו חשובים להילחם), טכנולוגיה (אמצעי הלחימה), וארגון (המבנה הארגוני שלנו שיתמוך בשתי הנקודות האחרות). החיפוש אחר טרנספומציה הוא החיפוש אחר מסגרת הגיונית ומעשית חדשה שתאפשר לנו להיות צבא יותר אפקטיבי ביחס למשימותיו ויותר יעיל ביחס למשאביו.

לעודד יזמות התומכת ברעיון המרכזי החדש

נחזור לחדשנות. מחלף דרכים משוכלל הוא סוג של חדשנות מקומית. אנו יודעים שמיחלפים אכן פותרים בעיות תחבורה מקומיות. שוד ושבר, ידוע היום שהאקסטרפולציה אינה תופסת – הרבה מחלפים לא פותרים הרבה עומסים. להפך, במצטבר מחלפים דווקא תורמים להחמרת העומס בדרכים. מאמצי חדשנות שאינם נטועים במסגרת של תפיסה מערכתית שלמה ואסטרטגיית שינוי ברורה עלולים להרדים אותנו ולהסתיר את התמונה האמיתית. חמור מכך, כמו המחלפים, חדשנות קדחתנית שמשפרת הרבה תחומים לוקאליים, תכנית הלימודים באנגלית נניח, עלולה במצטבר לפגוע במערכת בשלמותה.

הלקח אינו שולל חדשנות. יש לעודד חדשנות כמובן. בהחלט דרוש חופש יצירתי ליזמים המהלכים בתוכנו, בצבא ובמערכת החינוך, ליזום ולחדש. חשוב אף לספק ליזמים האלה מסגרת ארגונית ומשאבית תומכת. אך מה שחשוב מכך – את היזמות המקומית הזו אין לתפוס כיעד העומד בפני עצמו. יש לתפוס אותה כחלק ממהלך כולל לאיתור פריצות הדרך התפיסתיות הבאות. האסטרטגיה החדשה. ככל שאסטרטגיה זו מתהווה כבר, יש לעודד את היזמים לחדש ולפעול בתחומים שתומכים את הרעיון המרכזי החדש – את הטרנספורמציה.

מערכת חדשנית אפקטיבית היא כזו בה מתקיימת הדדיות מתמדת בין ההבנה המתהווה בדרגים הבכירים לגבי "המהפכה בעניינים חינוכיים" אותה אנו חותרים לממש, לבין היזמות החדשנית המקומית שתומכת אותה, מאתגרת אותה ומפרה אותה במימדים מעשיים.

כל מערכת כזו מתחילה בשאלה – כיצד תפיסתנו הנוכחית החמיצה את השינוי שהתחולל בעולם? כיצד היא בולמת אותנו מלממש את יעודנו באופן מיטבי? שאלת ההמשך היא – כיצד מאפשר לנו העולם היום להתקדם באופן שלא היה אפשרי בעבר?

ומערכת החינוך?

לצד הצלחותיה ויתרונותיה החשובים, הרי כולנו ערים גם לתחושת אי-שביעות הרצון מהמערכת בכללותה. האם קיימת מודעות במערכת לצורך בטרנספורמציה? האם היא מתנהלת במסגרת של רעיון טרנספורמציה כללי, או שמא בצעדים של חדשנות מקומית "מחלף אחר מחלף"? "אופק רחוק", "רפורמת המתמטיקה והאנגלית", "רפורמת הצהרונים", קיצור חופשת הקיץ ועוד ועוד רפורמות שאנו, ההורים, שומעים עליהן השכם וערב, האם הן נטועות באסטרטגיה מערכתית רחבה? האם אנו עסוקים בשינויים אינקרמנטליים בלבד? האם בחנה מערכת החינוך את עצמה במונחים של "מהפיכה בעניינים חינוכיים"? במושגים של "טרנספורמציה"?

מדעי הצבא הכירו במושגים "מהפכה בעניינים צבאיים" ו"טרנספומציה" כמסגרת בסיסית לא רק ללימודי ההיסטוריה הצבאית אלא גם, ובעיקר, כמכשיר מעשי בניווט האסטרטגיה של הארגון הצבאי. אני תקווה שמדעי החינוך מתקדמים מאיתנו במישור התיאורטי, וחשוב מכך שמערכת החינוך טובה מאיתנו, הצבאות, במישור המעשי.  

לקריאה נוספת

אוקיינוס של חדשנות: התוכנית הרב שנתית ״גדעון״ וסוגיית החדשנות במטה הכללי, תא״ל מוטי ברוך, אל״מ ערן אורטל

 

סגירת תפריט