הדברים שינשופים צעירים רואים בלילה | פרספקטיבת תלמידים

ינשופים
לכולם יש הצעות ורעיונות לשינויים בחינוך. למורים, למנהלים, להורים, לראשי ערים, לפרופסורים וליזמים. רק את בעלי הדבר, התלמידים עצמם, לא שואלים. אז נפגשנו עם כעשרים ינשופים מקריית חינוך דרור ושאלנו. קבלו את התשובות והן לא מצונזרות ולא מרומזות.

  • עושים לנו קשה אבל לא בצד הנכון. עצם העובדה שמישהו מכתיב לנו שעה, זמן, מקום, ותחום עשייה גורם לנו לאבד מהעצמאות שלנו ומונע מאתנו את המיומנות של קבלת החלטות עצמאיות כי מכתיבים לנו הכל.
  • כשאצא מביה"ס אני צריכה לדעת להתנהל באופן עצמאי והדרך בה מתנהלים בביה"ס עושה את ההיפך. צריך להעמיד אותנו במצבי לחץ שיאלצו אותנו ללמוד להתמודד עם עצמך בסוגיות של לחץ.
  • אני רוצה להציג את היתרון בלמידה בכתת ינשופים. בעוד שבכתה רגילה אין הפתעות, הכל ידוע ברור וצפוי. בכתת ינשופים הדבר שונה. בכתת ינשופים לפחות מבחינתנו זה משהו אחר מכיוון שאנחנו יכולים לדבר, להביע את עצמנו. לכן אני אוהבת ללמוד כך מערערת על הלימודים האחרים ורוצה שכל הלמידה תהיה ינשופית.
  • הבעיה היא בבסיס התפיסה של ביה"ס. חושבת שצריך לשנות את ההתייחסות והתפיסה כלפי ביה"ס. התפקיד של ביה"ס משתנה בהתאם למי שאליו מופנית השאלה. אני אוהבת את ההפסקות, את מה שקורה מחוץ לשעורים.
  • הלמידה בביה"ס מכבה את המוטיבציה ללמידה. צריך ליצור אצלנו מוטיבציה בלי לומר לנו מה לעשות והלימודים לא עושים זאת. למשל, כאשר אנחנו יושבים בשיעור כלשהו וחומר הלימוד מאוד לא מעניין או מלחיץ בדרישותיו. קורה שאנחנו שואלים את המורה למה צריך ללמוד את זה? המורה עונה כי זה חומר למבחן ואנחנו חייבים ללמוד אותו למבחן. אם ביה"ס נוצר בשביל הילדים אז צריכים להיות לימודי בחירה. לומדים בשביל המבחן במקום בשבילנו.
  • בינשופים מתאפשר לי אישית לדבר על דברים שממש מעניינים אותי. יוצר אצלי תחושה שאני לא בבי"ס. בראש שלי כאילו אני במקום אחר.

 

  • מבחינתי בית ספר הוא נטו בשביל התלמידים אם לא אהיה בביה"ס לא יהיו לי חברים (צחוק כללי)
  • התפקיד של ביה"ס לעשות לי נעים ומעניין. הכי כיף לי בהפסקות ובמה שהמורים אינם נוגעים.
  • אני רוצה להתייחס ל-60 שעות ההתנדבות. הגדרת ההתנדבות כמחויבות נוגד את השם - התנדבות.
  • אם זו חובה- אינה בה התנדבות. יתרה על כך, אם לא נעשה את ההתנדבות לא נקבל תעודת בגרות. זה ממש אבסורד ומנוגד לשם – התנדבות שהיא בעצם חובה.
  • מבחינתי אם זו לא הייתה פעילות חובה לא הייתי מתנדבת.
  • אני רוצה להעלות נושא נוסף עליו אני רוצה לערער: בעקרון, כוונת ביה"ס טובה ההנהלה והמורים מצהירים שבכוונתו להכין אותנו למה שקורה מחוץ לביה"ס. לשם כך הם מקיימים שיחות של המורים עם התלמידים. לדוגמא, מקיימים אתנו הרבה מאוד פעמים שיחות על אלכוהול על סמים והסכנות הנובעות משימוש בהם. אבל תכלס, השיחה אינה משמעותית.

אנחנו בגיל התבגרות ואנחנו עושים הרבה דברים שאולי אינם טובים. מה קורה בביה"ס? - המורה אומרת אני יודעת שהיום יום חמישי, סוף השבוע, אתם יוצאים ושותים. שתדעו שזה לא טוב, לכל היותר המורים מדברים על הסיכונים וזהו. לא עושים עם זה משהו משמעותי. ההרצאות (מביאים לנו מיליון כאלה), מדברות על כך שאלכוהול לא טובנו, אז מה? אנחנו לא יודעים? יום חמישי מגיע ואנחנו יוצאים לבלות ודבר לא השתנה.

  • אני רוצה לחלוק עליך. נכון שהרצאות כלליות אין מוסיפות ועל פניו אינן משנות דבר. אבל אם מביאים סיפורי אמיתיים, למשל על אותו בחור ששתה אלכוהול, נהג בשכרות והרג משפחה שלמה. כששומעים על זה ומדברים על זה, איך סמים משפיעים על המוח כן נוצרת השפעה עלינו.
  • נראה לי שביה"ס אינו מבין את התפקיד שלו ואת מקומם של המורים שכבודם במקומם מונח. אבל הם לא נוכחים מספיק בחיים של כל תלמיד ותלמיד. יכול להיות שיש ילד אחד או כמה בודדים שהיה להם איזה קושי אמיתי שהמורים הצילו אותם. אני אישית יכולה להעריך מורים, ומעריכה את חלקם. אבל אף מורה לא יציל אותי ויסייע לי לקבל החלטה אם לשתות, לעשן כן אן לא, לכן מבחינתי אפשר לוותר על כל השיחות האלה.

  • כשאומרים ציונים ומבחנים זה מכעיס ומבאס אותי, כי אני תכלס רוצה לבוא ללמוד וליהנות מהלמידה והציונים והבגרות לא עשים לי את זה. לא כיף בכלל ואפילו משיג את ההיפך.
  • יכול להיות שילדים מסוימים זקוקים למבחנים ובחסרונם הם לא ילמדו. אני מציעה אפשרות נוספת במקום המבחנים. לאפשר בחירה בין אלטרנטיבות ועל פיהן יוערכו התלמידים שמבחנים אינם מתאימים להם. למשל, לעשות פרזנטציות או מצגות ולהשתחרר מהציונים.
  • הצורך במבחנים וציונים משתנה בהלימה למקצועות השונים. מתמטיקה שעוסקת ביכולת פתרון בעיות ותרגילים בודקת במבחנים בעיקר יכולת חשיבה וידע. בעוד שבהיסטוריה מעריכים רק זיכרון. לכן מבחנים וציונים במקצוע זה הם פחות חשובים ואפילו מיותרים כך בכל המקצועות ההומניים- תנ"ך ספרות ואחרים.
  • ללא מבחנים חסר סטנדרט, חסר אמצעי להעריך את כולם באופן אובייקטיבי לאור מדד אחיד והשוואתי של האחד ביחס לשני.
  • תלמיד שהמורה רואה שהוא לוקח את הלמידה ברצינות אפשר לאשר לו לימודי בחירה ללא ציונים.
  • יש ילדים שלמרות שיש להם ידיעה מצוינת של החומר הם אינם טובים במבחנים, זה מתסכל כל הזמן להיכשל מה גם שאתה שולט בחומר. המבחנים מיותרים מסיבה נוספת, שבוע לכל היותר אחרי מבחנים שוכחים את החומר.
  • לחבר את המבחנים עם דרכי למידה- מצד אחד שיהיו מבחנים אך מולם אפשרות לפרזנטציות ועבודות וכל אחד יבחר מה הוא רוצה לעשות בהתאם לאישיותו, יכולותיו וסגנון הלמידה שלו ובהלימה למקצוע הנלמד.
  • המורים קובעים את המדדים בהתאם למה שהם רוצים לבדוק. למשל במגמת תיאטרון המורה אמרה שמעבר ללמידה במגמה יהיה צורך לגשת למבחן של חמש יחידות. מבחינתי, זה ממש מוציא לי את החשק ללמוד תיאטרון אם גם אליו מתייחסים כמגמה לבגרות. אני לא יודעת מה לעשות עם זה.

  • אני חושבת שתכלס אנחנו צריכים להתמודד לבד עם הדברים שלנו בחיים.
  • אני חולקת על דבריך. את באמת חושבת שתכלס את יכולה באמת להתמודד לבד בלי המבוגרים? המורים, כמי שנמצאים אתנו הרבה שעות, ומכירים אותנו.
  • יש לי הורים בבית, יש לי משפחה שמשפיעה עלי ולא ביה"ס.
  • אבל יש ילדים שאין להם משפחה כזו שאת מתארת. אין להם מי שלא ינחה אותם. אני חשבת שביה"ס אפילו אם הוא מאיים יש לו תפקיד. מצד שני זה לא פשוט. כי בעולם האמיתי לא יגידו לך מה לעשות אני רוצה גם להיות הבוס שלא יאמרו לי יום חמישי הרצאה וכו...

  • אין קשר בין ביה"ס והעולם האמיתי. אנחנו צריכים ללמוד לנסות לשכנע, לעבוד בצוותים, להסתגל מהר לשינויים, וביה"ס לא תמיד מלמד את זה. כל השנים אותם שיעורים, אני יושב עם אותם ילדים, לכל היותר אני יכול לבחור מגמות. האם ביה"ס מלמד להסתגל ? אז לא.
  • כל העניין בסטארט-אפ זו המיומנות להסתגל לשינויים מהירים. בשנה שהיינו במפגשים הללו בwillbow נפגשנו עם סטארטאפיסט. למדתי שם הרבה יותר מאשר בביה"ס. למדתי יותר מיומנויות לחיים שאני משתמשת בהם מאשר ב- 10 שנים במערכת החינוך. למשל גם בכתת ינשופים יש דברים אחרים. אין בכתה כסאות ושולחנות יש פה ספות ונוח לשבת לדבר. מה שעולה בשיחות שלנו שמתפתחות יכולות שכנוע, עמידה מול קהל, איך להתרכז, להביא עצמי לשיעורים. נתנו לנו המון חופש. ואני בוחרת. בוחרת איך להתרכז, אפילו אם זה סנדוויץ' באמצע השיעור, בוחרת איך להביא עצמי לכאן. אני בוחרת לבוא, אני בוחרת היכן לשבת. מאפשרים לנו לרצות. מאפשרים לנו לבחור בעצמנו. 

  • הכי חשובות בעיני הן המיומנויות של עבודת צוות, כי יש בהן הכל- שכנוע, הצגת דעה, גיבוש מטרות משותף ודברים נוספים. יותר ויותר אני נוכחת שצריך לעבוד בצוות ולהתגמש. לפעמים אנחנו עובדים בצוותים אבל לא כמו שנדרש בעולם האמיתי. למשל בתקופה של מבחנים כל אחד מסתגר לעצמו ועובד לבד.

  • אני יודעת פחות או יותר מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי, יחד עם זאת אני לא בטוחה שזה טוב שכבר אתמקד במה שאני חושבת עכשיו שזה מה שאני רוצה לעשות בעתיד כי זה "סוגר", מגביל. יש כל כך הרבה הזדמנויות שחבל להתמקד באחד מהם.

פרסומות מן העתיד

עיצוב גרפי: KinspiritDesign
בהשראת המיזמים: Futurematic | Pawn Tomorrow by Extrapolation Factory
טקסטים: שמוליק לוטטי

סגירת תפריט