הנבחרת של שירה

הנבחרת-של-שירה
"אצלי בכיתה יש שני חוקים: הראשון - כל תלמיד הוא גם מורה, השני- לכולנו מטרה אחת משותפת. חוץ מזה התלמידים כבר מסתדרים, הם מבינים את השיטה וזה טבעי להם הרבה יותר מאשר לנו המבוגרים."

כשביקרתי בכיתה של שירה, מצאתי את תלמידי כיתה א' מלמדים האחד את השני – ללא מורה!

מופתע, יצאתי לחפש את המורה ומצאתי אותה, את שירה, יושבת מחוץ לכיתה על הדשא, עם 5 תלמידים.

לאחר כ- 10 דקות היא התפנתה לשוחח איתי.

"הם לא זקוקים לי בשביל הלמידה עצמה" ענתה לשאלתי "את זה הם עושים לבד. לעזרתי הם זקוקים כדי לרכוש מיומנויות הרבה יותר מורכבות כמו אינטראקציות חברתיות".

שירה ארמן, בת 37 מיהוד, מורה זו השנה החמישית, מלמדת בבית הספר "היובל", ביהוד-מונסון ומנהיגה פדגוגיה חדשנית בכיתתה.  פדגוגיה המבוססת על תפיסת "מודל הנבחרת" שפותחה על ידי ארגון "ערי חינוך". 

"מצאתי בהוראה שליחות והגשמה עצמית." שירה מספרת על עצמה. "לאחר שנים של עבודה בחברה גדולה, תואר ראשון במדעי החברה, עבודה כמדריכה בתכנית למניעת אלימות מינית, ולימודי טיפול באמצעות רכיבה על סוסים, חיפשתי עיסוק מאתגר ומשמעותי ולכן החלטתי ללמוד ייעוץ. לשם כך היה עלי ללמוד לתעודת הוראה. בסיום הלימודים התחלתי לעבוד בבית הספר "היובל" והבנתי מהר מאוד  שיש לי הרבה מה ללמוד מתלמידי, מעמיתי ומשגרת היום יום.   נשאבתי להוראה, בעיקר בזכות הקשר שנוצר ביני לבין התלמידים, והיום אני שמחה וגאה לומר שאני מחנכת."

"את השנה הקודמת התחלתי עם צורך חזק לשנות את השגרה – אני המורה, עומדת ומלמדת, והתלמידים מתבקשים להקשיב במליאה ארוכה, ובעקבותיה לעבוד על משימות באופן עצמאי.

זה נראה לי לא הוגן כלפי התלמידים וקיוויתי למצוא פתרון שבו הילדים מעורבים בלמידה של חבריהם.

במקביל לכך, השתתפתי בהשתלמות בית ספרית של  "ערי חינוך" בנושא "מודל הנבחרת".

המודל נתן מענה לחלק מאד גדול מהצרכים שלי ואפשר גמישות מלאה בהתאמה לי ולכיתה. "

אז מה זה מודל הנבחרת?

"אצלי בכיתה יש שני חוקים: הראשון – כל תלמיד הוא גם מורה, השני-  לכולנו מטרה אחת משותפת.
חוץ מזה התלמידים כבר מסתדרים, הם מבינים את השיטה וזה טבעי להם הרבה יותר מאשר לנו המבוגרים."

את מחנכת כיתה א'. התלמידים לא צריכים אותך ללמידה? הם יכולים ללמד האחד את השני?

"בהחלט כן. כל ילד אוהב להרגיש שיש לו מה לתרום לחבריו, ושיטה זו נותנת לו את הבמה לכך. כולנו טובים במקצועות מסוימים ובאחרים פחות, והדבר מאפשר שיתוף פעולה אדיר מבחינת ידע, ויותר חשוב – מבחינת היכרות אישית עם הילד שמלמד אותי. הרי הוראה לא מסתיימת בידע שאני מעביר ובעובדה שאני מלמד. מבחינת ה"מורה" היא כוללת גם את הדרך שאני מעביר את הידע, האם אני ברור, האם זה מביך אותי, האם יש לי סבלנות, האם אני מעניין, מה תרם לי לידע הזה ועוד. מבחינת ה"תלמיד" היא כוללת את החוויה החברתית שאני יכול במסגרתה ללמוד מכולם – גם מילד בגילי".

אם כך,  זה לא מודל חדש. מדובר בעצם בלמידה שיתופית?

"כן ולא. אכן העיקרון הראשון מדבר על למידה שיתופית, אבל יש כאן תוספת מנצחת של העיקרון השני – מטרה משותפת מדידה ומוצגת״.

כשאני נותנת לכיתה שלי מטרה משותפת, אז לתלמידים יש אינטרס לעזור אחד לשני, הם מבינים שהכוח שלהם הוא ביחד. המטרה יכולה להיות חברתית או לימודית, העיקר להביע את יכולותיי ובמקביל, להיות רגיש לצורכי חבריי לכיתה. אנחנו מדברים הרבה על קבוצה, על הכוח שטמון בה, ועל כך שלכל אחד יש מה לתרום לאחר."

איך הילדים הגיבו?

"קודם כל הילדים היו מוקסמים, הביטחון שלהם בלמידה, ביכולת שלהם ללמד, ללמוד, לתקשר עם האחר, ולשתף פעולה, עלה פלאים. נראה שהילדים ניגשים  ללמידה מתוך סקרנות ועניין ולא מתוך הכרח. זהו חלק מרגש במיוחד עבורי.

שיתפתי את תלמידיי לאורך תהליך פיתוח ובניית הנבחרת. כל אחד בחר באיזה מקצוע/תחום הוא רוצה ללמד.

הכיתה מחולקת לשבע קבוצות הטרוגניות, ובכל תחום לימודי יש לי בכיתה שבעה מורים ומורות, וכל אחד מהתלמידים מתפקד כמורה בתחום שלו. יש לי בין השאר, מורה לאורוגמי ומורה לחנ"ג.

התלמידים בוחרים היכן הם רוצים לעבוד – בכיתה, מחוץ לכיתה, על הרצפה וכו'. הרי האוטונומיה כאן היא מפתח להצלחה. הלמידה צריכה להיות מותאמת לצרכים הפיזיולוגיים והרגשיים של התלמידים. והם יודעים בדיוק מה מניע אותם ומתאים עבורם."

נשמע מצויין. אז למעשה כבר לא צריך את המורה בכיתה?

"צריך מאוד! אמנם מתפנה לי זמן אבל יש לי המון דברים לעשות בזמן הזה.  אני יכולה לעבוד עם קבוצה קטנה, לעבור בין הקבוצות ולתווך לפי הצורך, לשבת באופן פרטני עם תלמיד, ולבדוק משימות שהושלמו ע"י התלמידים. הכי חשוב, בזמן שמתפנה מהקנייה, אני לא צריכה לעמוד מול התלמידים ולתת לכולם אותו דבר, אני יכולה לתת לכל אחד את המענה שמתאים לו"

הנבחרת של  שירה היא דרך אחת לקיים את מודל הנבחרת. כאשר מקיימים את שני העקרונות: "כל תלמיד הוא גם מורה",ו"הגדרת מטרה משותפת", נוצרת נבחרת, אך יישומה בפועל משתנה מפני שכל נבחרת פועלת באופן שמתאים לאופי ולהרכב המורה והתלמידים.
תפקידו של המורה בכיתת נבחרת, בדומה לתפקיד מאמן נבחרת, הוא טיפוח הערבות ההדדית, רוח גאווה ושאיפה לניצחון קבוצתי. התהליך להקמת הנבחרת דורש ראייה הוליסטית (לימודית, חברתית, רגשית) של הפרט כדי שכל אחד ימצא את הייחודיות הטמונה בו ובמקביל ימצא את הייחודי אצל עמיתיו. תנאי בסיסי להצלחת הנבחרת הוא כבוד הדדי והערכה איש לרעהו. תהליך זה תורם להעלאת ההישגים מתוך הנאה, מיצוי עצמי וערבות הדדית. ביצירת כיתת נבחרת, יש שינוי בתפקידו במסורתי של המורה מ-"מורה משדר" המעביר ידע בצורה ישירה לתלמידיו ל-"מורה מרשת" – שיוצר תהליכים של למידה הדדית (במגוון דרכים) בה הוא "משדך" בין התלמידים ויוצר רשת למידה כיתתית. המטרה המשותפת משמשת כלי עזר להשגת המטרות הלימודיות. המורה (המאמן) מתכנן תכנית שנתית המחולקת לאימון (שיעור ותרגול) ומשחק (מבחן). התלמידים (הנבחרת) שותפים לדיון על אופן מימוש המטרה שהוצבה ולהצעת דרכים פוריות להשגתה.

הרעיון העומד בבסיס המודל הוא שילוב של שני כוחות שעל פניו נתפסים כמנוגדים: הישגיות ושאיפה למצוינות מזה, ומעורבות הדדית ושיתוף פעולה מזה.

מודל הנבחרת מציג פדגוגיה חברתית חדשה שבה שני הניגודים לכאורה – ההישגיות והחינוך החברתי – דרים בכפיפה אחת. המוטיבציה הגלומה בתחרות ובהישגיות מנותבת לטובת עבודה רשתית ושיתוף פעולה, והערבות ההדדית הופכת למנוע של הישגיות.

בהגדרתו היבשה "מודל הנבחרת" הינו מתודולוגיה פדגוגית-חברתית המתמקדת בלמידה שיתופית. המודל כולל עשרות פרקטיקות שונות המתפתחות בקוד פתוח ומבוססות על תפיסת העולם של מעבר מפרדיגמת הפירמידה לפרדיגמת הרשת. נסביר את שני המושגים:

  • בקוד פתוח הכוונה שהיא שלכל מורה יש את הדרך שלה או שלו לבטא את עקרונות המודל  (מטרה משותפת ולומד מלמד), כלל הפיתוחים מוצגים והמורים לומדים האחד מהשני ומפתחים יחד את המודל.

המודל ממשיך להתפתח כל יום ע"י  מאות המורים הפועלים על פיו, דרך ויקי-נבחרת, מאגר ידע שמבוסס על ידע והתנסות של מורים מהכיתות ולא של תאורטיקנים בתחום החינוך. כך שהמודל צומח ומתפתח מתוך השטח החינוכי ולא ממגדל השן האקדמי.

במאמר חינוך 2.0 – מפירמידה לרשת  כותב יעקב  הכט כי במבנה פירמידלי, הפרט נתפס כריק, ללא תוכן ייחדי משלו, וביכולתו רק להעביר מידע המגיע מלמעלה, לכיוון מטה. מאידך, הפרט ברשת מאופיין בצבע ייחודי שאותו הוא מעביר לכל הכיוונים ובמקביל מקבל מידע מכל הכיוונים.

בהתאמה, התלמיד בכיתה המסורתית נתפס כ"טבולה ראסה" – תא ריק שצריך "לקלוט את החומר", ותפקיד המורה הוא להעביר את הידע אל התלמיד (מקבל מלמעלה ומעביר למטה). במודל הנבחרת או ברשת, הנחת היסוד היא שהתלמיד כבר מגיע עם איכויות וידע ייחודי משלו, אותו הוא יכול להעביר לחברי הנבחרת (כולל המורה).

התפיסה במודל הנבחרת היא שהתלמיד יכול גם ללמד וגם ללמוד מחבריו לכיתה. תפקידו של המורה במודל הנבחרת הוא לא להעביר את הידע כיאה למבנה פירמידה, אלה לאפשר את האינטראקציות החברתיות, לחבר בין תלמידים לתלמידים אחרים, וביניהם לבין מקורות ידע הנמצאים מחוץ לכיתה.

 

ובחזרה לשירה:

איך מודל הנבחרת עובד בכיתה שלך?

"אני מחלקת את עבודת הנבחרת, לחלק לימודי ולחלק חברתי.

בתחום הלימודי, הנבחרת שלי מחולקת לשבע קבוצות, בכל קבוצה בין 5-6 ילדים שכל אחד אחראי על תחום מסוים (שפה, חשבון, אומנות וכו'..)  החומר הלימודי  במקצוע מסוים מוקנה לילדים האחראיים על אותו המקצוע, והם מלמדים את חברי קבוצתם. לעיתים הילדים מלמדים את כל הכיתה בנושא שהם בחרו, או מתוך תכנית הלימודים או בתחום אחר שמעניין אותם.

בתחום הרגשי, בנינו מכשיר מדידה המורכב מפתקי תודה שהילדים כתבו האחד לשני ושלשלו לתוך תיבה שמוקמה בכיתה. פעם בשבוע המכתבים הוקראו מול הכיתה ונספרו. המטרה הכיתתית הייתה כתיבה של פתקי תודה שהתמקדו בעיקר במידת האכפתיות שחש כל ילד מכיוונו של ילד אחר. כיום אנו עובדים על כתיבת מכתבי תודה למין השני – בנים לבנות ולהפך.

כמובן ששיטות אלו פותחו בהתאם לצרכים בכיתה והתלמידים היו שותפים בבנייתן ופיתוחן.  מספר הפתקים אינו חשוב כמו אימון "שריר" אמירת התודה וההוקרה. כאשר מגיעים ליעד ניתן בקלות לראות את השינוי באווירה, לתחזק אותו בדרכים שונות, ולהגות מטרות חדשות."

אז זה ממש קל

"לא בדיוק, היה לי קשה "לשחרר" את השליטה. כאשר המליאה היא פרונטלית וכל התלמידים ישובים במקום, המורה יודעת בדיוק מה התלמידים עושים, עם מי הם מדברים וכמה הם מתקדמים. שיטה זו דורשת אמון ביכולות התלמידים לעבוד באופן עצמאי ולהתמודד עם קשיים. אחד הפתרונות שמצאתי הוא לעבור בין התלמידים ולהרגיל אותם לעבודה עצמאית  ללא השגחה צמודה. המניע הפנימי חשוב כאן כיוון שעל התלמיד לעבוד ברציפות גם אם הוא לא יושב מול המורה."

אז מה עושים? או מה תגידי למורה שרוצה להתחיל עכשיו נבחרת בכיתה שלה?
"שאלה טובה. קודם כל להאמין שהסוד הוא בשחרור. ילדים שמרגישים שסומכים עליהם ועל היכולות שלהם עובדים מתוך הנעה פנימית והנאה. בנוסף, לא לפחד לנסות שיטות הוראה שונות, זה בהחלט הופך אותנו למורות טובות יותר. אין לי ספק שהרכבי הכיתות שונים, ולכן, מה שיתאים לכיתה אחת, לא בהכרח יתאים לאחרת. החכמה היא להבין את הצורך הכיתתי  ולבנות מודל שיעבוד עבור אותה הכיתה. ואם טעינו בשיטה או במטרה, כדאי לשתף את התלמידים ולשאול לדעתם. סביר שהם ימצאו פתרון חלופי ויעלו רעיונות מצוינים."

אז לסיכום שירה, למה נבחרת?

"זה מרגיש טבעי. הילדים שמחים, לוקחים אחריות על הלמידה, ולומדים כי זה עושה להם טוב ולא כי אמרו להם..

חשוב לי שתלמידיי יידעו לעבוד כצוות, שיהיה לכם  ביטחון ביכולותיהם ושיאהבו ללמוד. כל השאר כבר יבוא באופן טבעי. אנחנו במאה ה-21. ככה ילדים רוצים וצריכים לעבוד".

שירה כבר לא לבד

מודל הנבחרת פועל משנת 2010. השנה, למעלה מ- 1000 כיתות מתחילות לעבוד על פי המודל, בנוסף למאות מורים ומורות שכבר פועלים על פי עקרונות המודל.

בתחום המתמטיקה, בשנה שעברה החלו כ- 80 מורי כיתות ז'-יב' לפעול על פי המודל, והשנה נוספו אליהם 300 כיתות.

תחום לימודי נוסף בו פועל המודל הוא בכיתות How2MOOC.

קורס MOOC הוא קורס אקדמי, חינמי מקוון. כל אחד יכול ללמוד את מיטב הקורסים עם מיטב המרצים של אוניברסיטאות יל, אוקספורד או העברית בירושלים. עם זאת, אחוז המסיימים בעולם (מתוך מליוני נרשמים) עומד על כ- 4% בלבד. בלמידת קורס MOOC דרך מודל How2MOOC המשלב את עקרונות הנבחרת,  90% מסיימים בהצלחה (נתונים מהענן החינוכי). מודל How2MOOC, פועל מאז שנת תשע"ד ועד היום. בשנה שעברה 1200 תלמידים למדו קורסי MOOC על פי מודל הנבחרת, והשנה המודל יפעל ב- 500 כיתות ויגיע לכ- 15,000 תלמידים.
למרות מספר הנבחרות שממשיך לעלות באופן אקספונינציאלי, הנבחרת של שירה, כמו כל נבחרת אחרת, היא ייחודית. אין תכנית עבודה מדוקדקת לקיום כיתת נבחרת.
יש שני עקרונות ומשם מתחיל המשחק, בו כל מורה וכל כיתה מוצאים את הביטוי הייחודי שלהם.

 

לקריאה נוספת

 

על הכותב

אמרי אביטן , דוקטורנט בבית הספר לחינוך באוניב' ת"א, מוסמך M.A בייעוץ ארגוני מאוניב' בר-אילן, בוגר B.A בפילוסופיה מהאו"פ. כיום עוסק במחקר וייעוץ למוסדות חינוך, מנחה בארגון 'ערי חינוך'.

קטגוריות
סגירת תפריט