הפדגוגיה של מרחבי השראה עירונים: המקרה של מצפה רמון

Screen Shot 2017-10-12 at 11.20.30
‏המפגש הקיצוני בין צרכים קיומיים לעיתים כואבים ומטרידים, לבין רעיונות ערכיים ראויים ונשגבים – הוא זה שהוליד את המסע היישובי לפיתוח פדגוגיה ייחודית-מרחבית במצפה רמון.

‏שישה אתגרים ביישוב העירוני המבודד ביותר בישראל

המפגש הקיצוני בין צרכים קיומיים לעיתים כואבים ומטרידים, לבין רעיונות ערכיים ראויים ונשגבים – הוא זה שהוליד את המסע היישובי לפיתוח פדגוגיה ייחודית-מרחבית במצפה רמון.

מצפה רמון, אמנם נוסדה לפני כ-60 שנה כקולקטיב יצרני ושיתופי, אך במהרה מצאה את עצמה הופכת ומתקבעת בתודעה הלאומית כאחת מאותן "עיירות פיתוח" שמדינת ישראל לא השכילה לפתח ולקדם כראוי. לצד היותה ממוקמת על שפת מכתש רמון ובמרחב פיזי ייחודי ברמה הארצית והעולמית, עובדת היותה היישוב העירוני המבודד ביותר בישראל הובילה להתמודדות יומיומית של תושביה עם מגוון רחב של אתגרים:

  1. גודל יחסי: מצפה רמון הינו ישוב עירוני קטן (כ- 5,600 תושבים, ו- 5 מוסדות חינוך מזרמים שונים) – עובדה המשפיעה בין השאר על היבטים כגון חוסן כלכלי, היצע נמוך של אפשרויות בחירה בתחומי חיים שונים ועוד.
  2. ריחוק: לצד גודלו, עובדת היותו היישוב העירוני המבודד ביותר בישראל – מעמידה את תושביו בפני אתגרים נוספים שבמרכזם אתגר הנגישות לשירותים שונים שאינם ניתנים ביישוב, וכן עלות גבוהה יחסית של שירותים קיימים. נציין כי הן אתגר הגודל והן אתגר הריחוק משפיעים גם על מיעוט יחסי של מקורות פרנסה זמינים.
  3. ריבוי קהילות משנה והיעדר מובחנות לקהילת האב ביישוב: הוא אתגר שמגביר את הקושי לתת שירות קהילתי 'אוניברסאלי' על ידי הרשות המקומית, ומעלה צורך לתת מענים לתת-קהילות לצד מענה הקהילה הגדולה. ביטוי נוסף של אתגר זה היא היעדר של "תשומת לב" קהילתית למרחב הקהילתי המשותף.
  4. מצב סוציו-אקונומי נמוך (אשכול סוציו-אקונומי 3, מדד פריפריאליות 2): מגדיל את פערי הנגישות בכלל ממדי החיים (חינוך, בריאות, רווחה, חברה וכו') ויוצר תלות גדולה ברשות המקומית כספק שירותים.
  5. חוסר יציבות במבנה הקהילה: חוסר יציבות זה נובע בין השאר למשל מתחלופה של אנשי צבע קבע תקופתיים ביישוב. אתגר זה יוצר קושי לעצב ולפתח אתוס קהילתי וגאווה מקומית, מצריך הכשרה מתמדת של גורמי הקהילה (דוגמא לכך ניתן לראות בתחלופת המורים הגבוהה יחסית ביישוב), ויוצר חוויה חברתית לא פשוטה גם בקרב הנשארים.
  6. האתגר שעולה מהצטלבות כל האתגרים הנ"ל (לדוגמא: שיוך לתת קהילה קטנה + ריחוק מרשת קהילות דומות + מדד סוציו-אקונומי נמוך וחוסר ניידות): מוביל לכך שבמקרים רבים "מדד עזיבת היישוב" הופך להיות מדד הצלחה של תושב…

שילוב מכלול האתגרים שלעיל, יצר ויוצר אתגר מנהיגותי משמעותי המונח על כתפי המנהיגות המקומית הנבחרת. המנהיגות היישובית בהובלת ראש המועצה רוני מרציאנו מרום, והמנהיגות החינוכית ביישוב בהובלת יואב דוניץ – נדרשו בשנים האחרונות לתת מענה יצירתי וחדשני המתמודד בה בעת עם הפערים ארוכי השנים הקיימים ביישוב ("בורות"), ובמקביל לקדם יצירת אתוס יישובי וקהילתי חדש של בחירה ביישוב, ושל תחושת ספר ("פסגה").

מעוניינים למבט מקרוב על היישוב העירוני המבודד ביותר בישראל, על נתוניו  – ועל תנופת הפיתוח?

"מצפה רמון – מרכז החיים שלי מבחירה"

על ההבדל המהותי בין (תודעת) פריפריה לספר

המונח "פריפריה" הוא מונח הטעון במשמעויות רבות. ראשית וכפי שמתייחס לכך הרגרייבס (Hargreaves, 2002) המשמעות הברורה: גיאוגרפית – כריחוק מקום היישוב מן המרכז (ובמובן המילולי – פריפריה כהיקף המרחבי המרוחק ממרכז המעגל). אלא שכיום ברור כי לשאלת המיקום הגיאוגרפי מתלווים מאפיינים ומרכיבים נוספים החוברים ליצירתה של פריפריה. לנגהולם (Langholm, 1971) למשל סוקר מספר פרשנויות שרווחו בשנות ה-60 בארה"ב למונח יחסי מרכז-פריפריה. מתוך פרשנויות אלו הוא מזקק שלוש נקודות מבט להתבוננות על המונח: מרחק גיאוגרפי (של הפריפריה מהמרכז), נגישות (של הפריפריה למרכז) ודירוג (יחסי, של הפריפריה ביחס למרכז), כאשר את המרכז הוא מגדיר בתור "המקום בו מתקבלות ההחלטות". שילס (Shils, 1975) מגדיר פריפריה כתת-מערכת חברתית בעלת נגישות מרחבית או חברתית נמוכה אל המרכז. תת מערכת זו מאופיינת בנגישות מוגבלת אל אמצעי יצור, שירותים, שווקים, מתקנים ושירותי תרבות ואל מקורות פוליטיים וכלכליים.

צפדיה (2012), טוען כי הפריפריה על ריחוקה מן המרכז, מייצגת בעבור החברה מרחב מוכלל ומודר בו זמנית, שהשייכות של המתגוררים בו איננה מלאה. המקרה הישראלי של הפריפריה, כפי שמציין זאת צחור (2006), איחד במקום אחד את כלל שסעי החברה – הכלכלי, הדתי, העדתי, הלאומי והכלכלי – והוביל לכך שהפריפריה הפכה להיות להגדרתו "אם כל השסעים". השילוב של כלל המאפיינים הללו – המבנים את מושג הפריפריה, מובילים לכך שמצב פריפריאלי כפי שטוען גולדשטיין (2008), הוא שילוב של קשיים פיזיים רבים לצד היותו "מצב חברתי-תרבותי ואף תודעתי". אלא שהעובדה כי בפריפריה הגיאוגרפית חיים גם תושבים שאינם חולקים את המצב התודעתי המדובר, מעלה כי לא מדובר במצב הכרחי ובלתי ניתן לשינוי. כפי שמציין שפירא (בכתב העת הקיבוצי "הזמן הירוק" 2015) תודעת הספר, בשונה מתודעת הפריפריה, מבוססת על תחושת בחירה כמו גם על תחושת שליחות ומשמעות עמוקה הנגזרת מרצון לחיים במרחב הגיאוגרפי רווי האתגרים.

ניסיונות כמו חול ו….

עם המצב הפיזי כמו גם עם המצב התודעתי הפריפריאלי ניסו להתמודד בישראל ובעולם, באמצעות אינספור ניסיונות (אביטן, 2011, 2012). צמרת (2009) לדוגמא, מתמקד בהיבט החינוכי לאורך 50 השנים מאז הקמתן של עיירות הפיתוח, ומצביע באופן רטרוספקטיבי על כשלים שהובילו להמשך הסללה וליצירת פערים הנשמרים בעקשנות בין הפריפריה למרכז. בהקשר לכך, וכחלק מהניסיון לבסס תשתית ידע ברורה ומלאה אודות מה עובד ולא עובד בשינוי המצב הפיזי והתודעתי הפריפריאלי, יצא לדרך מחקר "מטא-אנליזה" רחב היקף, המבוצע בימים אלו כחלק מתהליך המו"פ והחדשנות החינוכית של מצפה רמון, על ידי מאסטרנטית מאונ' תל אביב (קמה תן עזר מרקשייד), בהנחיית פרופ' יובל דרור וד"ר גדי ביאליק. המחקר מבקש למפות ברמה מדעית את סוגי החדשנות החינוכית, כמו גם את ממדי ההצלחה של תכניות חדשנות חינוכית בהתמודדות עם אתגרי הפריפריה. נדגיש כי מניתוח ראשוני עולה תמונה לא פשוטה של ממצאים בישראל כמו גם בארה"ב. בין השאר נמצא כי קיים קושי בהגדרת מדדי ההצלחה, ובבחינה מהותית של אפקט השינוי שהובילו תכניות חדשנות חינוכית שביקשו להתמודד עם האתגרים שהוזכרו לעיל. ממצאים אלו מיוצגים גם בעבר המקומי של מצפה רמון. תכניות חדשנות שונות ומגוונות ניסו לאורך השנים להתמודד עם אתגרי המקום ובמרבית המקרים ללא הצלחה יתרה או קיימות אמתית…

״אלומת תהליכים״ אחת ורחבה

אז מה עושים? מעצבים חזון, שואלים שאלת מו"פ, ובעיקר – מייצרים "אלומת תהליכים" אחת ורחבה בהובלת אגף חינוכי-חברתי מתכלל של שירותי חברה וקהילה (שח"ק)

בחזון היישוב והצהרת המשימה שעוצבה עם כניסתו לתפקיד של ראש המועצה המכהן נכתב כי המועצה המקומית מצפה רמון שואפת לבסס את היישוב, כיישוב קהילתי סביבתי בעל מרקם אנושי מגוון, שתושביו חיים בו מתוך בחירה.

לאור החזון היישובי, למול האתגרים שלעיל, וכמנוף להמשך פיתוח היישוב מצפה רמון ולחיזוק מערכת החינוך הציבורית בו, החליטה המנהיגות החינוכית היישובית להיכנס למהלך רב שנתי של חדשנות חינוכית. בשיתוף עם אגף מו"פ ניסויים ויזמות, מפקחי ומפקחות מחוז דרום של משרד החינוך ושותפים רבים נוספים, עברה מצפה רמון תהליך הכרה מתמשך כ"יישוב-ניסוי". הכוונה היא לתהליך חדשנות – סדור, ארוך טווח, מבוסס מנגנוני עבודה של מחקר ופיתוח ומלווה בייעוץ אקדמי (ייעוץ הניתן על ידי ד"ר גדי ביאליק וכרמית סלונים מאוניברסיטת תל-אביב).

בתהליך של כשנה עוצבו ביישוב באופן שתפני-קהילתי מספר תוצרי חזון ועוצבה שאלת מחקר-פעולה לתהליך המו"פ.

עבודה על תמונת העתיד

בהקשר של מטרת נייר זה, נציין כי תוצרי החזון ציירו בין השאר תמונת עתיד חינוכית ליישוב כולו, הכוללת את: "הפיכת הישוב כולו למרחב למידה השראתי ("ספירה חינוכית") – שמאפשר מיצוי עושר ומגוון של הסביבה הפיזית הייחודית/ האנושית/ המקצועית/ הרווחתית/ הווירטואלית -> (מרחב למידה נגיש, רב ממדי, רשתי) ללא גדרות מהקמפוס הבית ספרי.

במילים פשוטות – תמונת העתיד מבהירה כי על מנת להתמודד עם האתגרים היישוביים יש צורך ליצור "עושר" חינוכי באמצעות מכלול משאבים מרחביים וחברתיים קיימים, שעד היום לא נתפסו כמשאבים חינוכיים. שימוש במשאבים אלו יאפשר יצירת זיקה ליישוב, זאת תוך תרגול ויישום של מיומנויות בחירה. ברוח זו, שאלת המחקר המלווה את התהליך המרחבי מבקשת לבחון מהן השפעות התהליך החינוכי המרחבי על משתנים של תחושת בחירה ומיומנויות בחירה, כמו גם על זיקה ואחריות למרחב היישובי?

עיקרון פעולה מרכזי לתהליך החדשנות המרחבי טמון במנהיגות הרשותית ובכך שאת עבודת המרחב והנגשתו מבחינה חינוכית, מתכלל אגף שח"ק הפועל בדגם רשותי ייחודי, המרכז את כלל "אלומת תהליכי קידום העושר המרחבי" במצפה רמון כ"ספירה" חינוכית-חברתית אחת.

איך זה נראה בפועל?

בפועל, פועלים ביישוב, 3 צירי פעולה פדגוגיים מרכזיים המונהגים על ידי מינהלת הניסוי, בהתאם לעקרון של ניהול שתפני הכולל בעלי עניין רבים כדוגמת: גורמי משילות מהישוב, המפקחת המתכללת היישובית איריס ביטון, ולצדה מפקחי המחוז, נציג אגף מו"פ, מנהלת מרכז הפסג"ה היישובי ורד ג'רפי, מנהלי מוסדות חינוך ומורים מובילים שחברים בצוות הפיתוח היישובי, גורמי קהילה מגוונים, צוות הייעוץ האקדמי, ובעלי תפקידים נוספים בישוב ומחוצה לו שמוזמנים למפגשים אד הוק.

א. ציר ראשון הוא ציר הארגון החינוכי

ציר זה מתמקד בפיתוח ייחודיות מהותית/עמוקה. מדובר בייחודיות אשר יוצרת תשתית עומק ליצירת חיבורים המונעים ממקור פנימי בין גורמים שונים במרחב מחד, ומאידך מבססת אחריות פדגוגית-חברתית אשר מאפשרת גם לגורמים חוץ בית ספריים ליהנות ממנה כחלק מהמרחב היישובי.

גם בה"ד 1 הוא חלק ממרחב הלמידה של מצפה רמון – ודוגמא מצוינת לקידום למידה במרחב

הרחבה על סוג זה של ייחודיות ניתן למצוא בגיליון כתב העת הקודם – בתיאור של "ייחודיות מבוססת מנהיגות אותנטית" כפי שפועלת בעיר רעננה, עיר הניסוי "האחות", שביחד עם מצפה רמון פועלת בצורה משותפת להפצה והשראה הדדית של תוצרי ידע מהניסויים החינוכיים שפועלים בשתי הרשויות.

שיתוף הפעולה בין מצפה רמון לרעננה | בתמונה: נורית דנינו מנהלת אגף החינוך ברעננה ויואב דוניץ – ראש אגף שח״ק (שירותי חינוך וקהילה במצפה רמון

במסגרת ציר זה מפתחים בתי הספר "bottom-up" – מוקדי למידה המשרתים את המרחב ברוח הייחודיות העמוקה שלהם. לדוגמא, בית ספר התיכון המפתח חממה לימודית –עוסק בייחודיותו העמוקה, בשיתוף יחידת "מדע רמון", לאור ייחודיותו החברתית המתמקדת בערכי הרב-תרבותיות. מוקד הלמידה שמעצב התיכון מזמן בחממה התנסויות ברוח זו, כמו למשל – גידול של צמחי תבלין המאפיינים את בנות ובני העדות והקהילות השונות החיים במצפה רמון. מוקד למידה שכזה, מבקש לשרת כמוקד לימודי-חינוכי את כלל ילדי מצפה רמון, אך גם את אנשי הקהילה הרחבה כמו למשל את וותיקי היישוב והפנסיונרים, שיוכלו לפגוש ולחוות בחממה את גידול טעמי תרבות המקור ממנה הם הגיעו למצפה רמון.

ב. ציר שני הוא ציר רשותי

ציר זה, אשר משלים את תנועת המלקחיים של תהליך החדשנות היישובי באמצעות תהליך מקביל של "top down", מבקש לקדם יצירת מרחבי חינוך נגישים, אטרקטיביים, רב פעמיים ורב גילאיים, המאפשרים בחירה של תלמידים ושל אנשי החינוך במסגרת המרחב החינוכי המשותף.

שלושת המוקדים הראשונים שמוקמים ביישוב, נמצאים במרחבי "ביניים" בלב המרחב הישובי. הכוונה היא לקדם יצירת מרחבים "דמויי כיתה" המשובצים במוקדי עניין חשובים בלב היישוב. כך לדוגמא: למרגלות הר גמל והשכונה הנבטית בפאתי היישוב; או קרוב לשפת המכתש ולמרכז המבקרים היישובי באזורי הריכוז של היעלים; או במרכזה של שכונת הראשונים של היישוב. כל מוקד שכזה, מהווה נקודת יציאה סדורה, מובנית, ורווית אפשרויות הפעלה שפותחו על ידי כלל אנשי החינוך ביישוב, להמשך פעילויות לימודיות-חינוכיות במרחב הקרוב למוקד. לכל מוקד שכזה יש נושא מוביל – לדוגמא, חיי היעלים ביישוב, או סיפור ההקמה והמורשת היישובית, או הממשק שבין אדם למדבר. נושאים מובילים אלו מהווים עוגן לתכלול תהליכי הלמידה שייצאו מהמוקד הלימודי "דמוי הכיתה" במרחב. כלל המוקדים שמקים היישוב בשיתוף קהילת החינוך ואמנים מקומיים, מיועדים להופיע על אפליקציה יישובית מתכללת שתאפשר ניהול, בחירה ובקרה יישוביים על השימוש המגוון במרחב, כמו גם להוות פלטפורמה לשיתוף ידע בתהליכי הלמידה במרחב.

ציר זה מבקש בסופו של תהליך, ליצור במצפה רמון קמפוס יישובי אחד, מרובה זרמים גוונים ומסלולי לימוד, החולקים מרחב חינוכי אחד ומשותף בכלל המרחב היישובי-קהילתי. העושר המרחבי שנוצר בתהליך משרת לא רק את ילדי מערכת החינוך, אלא את כלל הקהילות החיות במצפה רמון, ואף תיירות נכנסת ליישוב אשר מקבלת אף היא חשיפה לעושר היישובי.

מחנכים לומדים במרחב – "חינוך קיצוני למרחב קיצוני"

ג. ציר בניית מרכז מו"פ מתכלל

ציר זה מבוסס על מרכז הפסג"ה היישובי הייחודי בהובלת ורד ג'רפי ומהווה מנוע בר קיימא להמשך חדשנות בניסוי. מרכז פיתוח נשות ואנשי החינוך הייחודי שפועל במצפה רמון, מהווה מרכז מתכלל לתהליך הניסוי כולו, ולפיתוח הפדגוגיה המוניציפלית. מרכז ההכשרה מלווה בתפיסה של מו"פ חינוכי-קהילתי את מכלול צירי הפעולה שלעיל. המרכז אף מבקש להוות מוקד ידע ולמידה לתהליכי הלמידה המרחביים. בנוסף מספק המרכז הנחייה של תהליכי החדשנות והשינוי (בשיתוף היועצים האקדמיים), כמו גם תהליכים תומכים לפיתוח. בסופו של דבר יהווה מרכז המו"פ מרכז השראה יישובי להפצה מקומית וחוץ מקומית לידע ולמודלים החינוכיים-מרחביים היישומיים שמפותחים במסגרת הניסוי.

"אין לך דבר רב עוצמה כרעיון שהגיע שעתו להתגשם"

לסיכום – כפי שאמר ויקטור הוגו, "אין לך דבר רב עוצמה כרעיון שהגיע שעתו להתגשם". משפט זה המו״פיע על קירות המועצה  המקומית ועל מסמכיה הרשמיים, מתאר אולי יותר מכל, את מהלך החדשנות ופיתוח הפדגוגיה המוניציפלית במרחב שמתרחש ביישוב כשלוש שנים בהובלת אגף שח"ק. לרעיון הפדגוגיה המרחבית המבקש לעשות שימוש חינוכי בעושר היישובי, על מנת להתמודד עם אתגרי היישוב ולטפס לפסגות חדשות, יש עוד מרחב רחב של הגשמה לצעוד איליו. אך מדובר ברעיון שהחל להתגשם. וזוהי שעתו.

 

סגירת תפריט