השאלה הגדולה היתה איזו נשמה להפיח באפה של הישיבה | הרב יאיר יעקובי

הר-יעקובי
החסרונות שגרמו לי בתחילת הדרך לחשוב שאיני מתאים לניהול, הם אלו שגרמו לישיבה לקבל את ציביונה המיוחד, על יתרונותיו וחסרונותיו. העובדה שאיני מנהל קלאסי גרמה לכך שיהיה בישיבה מרחב פתוח, מרחב שמאפשר לתהליכים להתהוות מתוך הקשבה ושיתוף.

מאז ומתמיד אמרה לי אשתי שניהול הוא לא בשבילי

האמת היא שהיא לא היתה צריכה להשקיע מאמץ גדול לשכנע אותי בזה, מפני שניהול לא היה מעולם חלק מהתוכניות שהיו לי לחיים, בין היתר מפני שגם אני לא ראיתי בניהול את הדבר שמתאים לאופיי ולתכונותי.

ואז כמו במקרים רבים בחיים מצאתי את עצמי במקום שמעולם לא תכננתי להגיע אליו.

בסופו של דבר כמו במקרים רבים בחיים, דווקא החולשות הן אלו שמתוכן נבנית האישיות. גם בנוגע לישיבה נראה לי שאותם חסרונות שגרמו לי לחשוב שאיני מתאים לניהול, הם אלו שגרמו לישיבה לקבל את ציביונה המיוחד, על יתרונותיו וחסרונותיו. העובדה שאיני מנהל קלאסי גרמה לכך שיהיה בישיבה מרחב פתוח, מרחב שמאפשר לתהליכים להתהוות מתוך הקשבה ושיתוף.

לפני כארבע עשרה שנים פנו אלי היוזמים של הקמת הישיבה, הרב אליהו בלומנצוויג ושמוליק בן שלום, בבקשה להיות ראש הישיבה של הישיבה שעתידה לקום. מדוע פנו אלי ? לאלוקים פתרונים וכנראה שגם להם. מאז במשך שנים רבות ניהלתי את הישיבה ביחד עם צוריאל רובינס שהיה שותף מלא בהובלת הישיבה, לפני שנה החליף אותו הרב ענר לשם בניהול הישיבה.

בציקלוננו לא היה המון ידע ולא היו תובנות מרובות, אך היו בו מספר דברים חשובים לא פחות. אהבה לתלמידים, למשל.

בצד הטכני של ניהול הישיבה הדברים עבדו בסך הכל טוב, כי לצוריאל יש יכולת ניהולית מיוחדת והוא ידע לעמוד מהר מאוד באתגרים הטכניים של מלאכת הניהול.

השאלה הגדולה היתה איזו נשמה להפיח באפה של הישיבה.

התחלנו את דרכנו בנסיון לגבש קוים כלליים לדמותה של הישיבה. קוים שנגעו לשלושה מישורים- למישור הערכי , למישור החינוכי ולמישור הלימודי.

כשניים שהתחילו את דרכם בניהול, בלי שעסקו בחינוך של גיל התיכון לפני התחלת המהלך הניהולי של הישיבה, הבאנו בעיקר את עצמנו ואת תחושותינו ויחד עם הצוות המיוחד שהתחיל להתגבש ועם התלמידים שהוריהם הסכימו לצעוד ביחד איתנו , התחלנו לברר לעצמנו ביתר דיוק לאן פנינו מועדות.

בציקלוננו לא היה המון ידע ולא היו תובנות מרובות, אך נראה לי שהיו בו מספר דברים חשובים לא פחות. היו בו אהבה לתלמידים, היתה בו תפיסה בסיסית לגבי השאלה מה הדבר החשוב ביותר שהתלמידים צריכים מאיתנו (וזה לא רק עזרה בהצלחה בלימודים ) היתה תחושת שליחות, אמונה בדרך הערכית שלנו ורצון להנחיל אותה לתלמידים והיו בו גם תחושות ראשוניות בנוגע לשיח שהיינו רוצים שילווה את החיים בישיבה. תחושות אלו לא נבטו ממשנה חינוכית סדורה, אלא בעיקר נבעו מהעולם הפנימי של צוריאל ושלי.

נראה לי שהיכולת לאפשר לאמת הפנימית, להיות המצפן לכל המחשבות ולכל העשיות שתבאנה בעקבותיהן, זהו אחד הדברים החשובים בניהול ישיבה ואולי החשוב שבהם.

העיקר הוא מרחב נוח, פתוח וכן שבו ניתן לדבר באופן אמיתי על קשיים, בעיות, התלבטויות וספקות

במהלך השנים קיבלו אותן תחושות פנים ונכנסו לתבניות שהפכו למשנה חינוכית סדורה.

מבחינת ההגדרה הכוללת ביותר לשאלה מה היינו רוצים שיווצר בישיבה, נראה לי שתחושתנו היתה שהעיקר הוא, שיווצר מרחב נוח פתוח וכן, שבו ניתן לדבר באופן אמיתי וגלוי על קשיים, בעיות, התלבטויות וספקות. בסופו של דבר מה שנתן ונותן לנו עד היום את האנרגיות לעשיה היומיומית, זו החוויה של מפגש קרוב ואמיתי עם התלמידים. מפגש שנותן לכל אחד את האהבה ותשומת הלב לה כל אחד זקוק וראוי ומאפשר לכל אחד להעלות את הקשיים וההתלבטויות המלווים אותו בגיל ההתבגרות באופן כן ואמיתי. שיח מעין זה עוזר לכל אחד לגבש את זהותו באופן שלם יותר ובעיקר לחוות הויה של חיים של עולם אידיאלי שיש בו אמפתיה וטוב. חוויה שאנו מקוים ומאמינים שירצו לקחת עימם לכל מקום שאליו יגיעו.

הוויה זו של מרחב פתוח המבוסס על אמון ובחירה, קיימת גם בהתנהלות הפנימית של הצוות המיוחד, שזכינו לעבוד איתו במהלך השנים בישיבה.

נראה לי שזהו הדבר המשמעותי ביותר לתלמידים בישיבה, אבל לא פחות מכך גם לנו. זוהי ההוויה הנוכחת מבחינתם ומבחינתנו בחיי היום יום והיא זו שמאפשרת להם לפתח את עולמם מתוך ביטחון רוגע ושמחה ולנו להרגיש שאנו צועדים איתם ביחד ולא עומדים משני צדדים שונים של המתרס.

הגדרה כוללת זו בנוגע להוויה הכללית שהיינו רוצים שתיווצר בישיבה, נובעת מכך שלהבנתנו גיל ההתבגרות הוא גיל מורכב שמזמן לתלמידים מפגש עם קשיים ותסכולים, שבחלקם מתעצמים לגיל ההתבגרות. מעבר לכך גיל זה הוא גיל שבו נבנית זהותו של הנער המתבגר. צירוף ההתרחשויות הקורות בגיל זה מצריך כתובות קרובות, שהתלמידים ירגישו נוח לשתף אותן בקשיים ובהתלבטויות שגיל זה מזמן להם. מעבר לכך חשוב שהשיח שיווצר הן במסגרת הכיתתית והן במפגש האישי יהיה שיח כן ופתוח, שיח שיאפשר עד כמה שניתן להעלות את הדברים בצורה אמיתית וכנה. באופן זה לפי הבנתנו התלמידים יצליחו לבנות את עולמם ואת זהותם, ממקום שמאפשר לשאול את השאלות ולעורר את ההתלבטויות ללא פחד ומורא ולהעזר בצוות בגיבוש תפיסת העולם ובעיצוב הזהות שלהם.

המשמעות המעשית של תפיסה זו היתה, שלכל מחנך הקצינו בתחילת דרכה של הישיבה עשר שעות שבועיות לשיחות אישיות עם התלמידים. מיותר לציין שדבר כזה אינו פשוט מבחינה תקציבית, בודאי לא למוסד בתחילת דרכו. אך כיוון שמבחינתנו זו היתה עצם הלוז של הישיבה חשוב היה לנו לרכז גם את המאמץ הכלכלי בנושא הזה. כיום הגדרת התפקיד של המחנך כוללת שש שעות שבועיות של שיחות אישיות עם התלמידים.

מבחינה ערכית טמונה התפיסה החינוכית בשמה של הישיבה

שמה של הישיבה הוא "בלבב שלם" שם שניתן בעקבות דבריו של הרב קוק על הקטע בתפילה שבתוכו נמצא החלק של "ולעובדו בלבב שלם". בסוף דבריו של הרב קוק בספרו עולת ראי"ה בהסבר הקטע הזה שבתפילה כותב הרב : " רק בהיות האדם מוכן להיטיב לעצמו לזולתו ולכללו יוכל לעשות את חוקי ה' יתברך בלבב שלם". כשראינו פסקה זו אמרנו לעצמנו שאין פסקה שיכולה לבטא טוב יותר את תחושותינו בנוגע לאמירה הערכית של הישיבה. מצד אחד מבינים אנו שחלק חשוב מתפקידנו הוא לעזור לכל אחד מהתלמידים לגלות את תכונת הנפש המיוחדת לו ולפתח את הכוחות בהם חנן אותו הקב"ה. מאידך חשוב היה לנו שבנין האישיות ילווה בתשומת לב עמוקה לחייו של הזולת וברגישות גדולה כלפי האחר ושהתורה שעליה יגדלו התלמידים תהיה תורת חסד. אך מעבר לדאגה לאחר כפרט, תפיסתנו הערכית כוללת הבנה שהמהלך שעם ישראל נתון בו בדור הגאולה בו אנו מצויים הוא מהלך לאומי. הבנה זו לפי הבנתנו, מטילה על כולנו אחריות לחיות את החיים לא רק מתוך תודעה פרטית, אלא גם מתוך תודעה כללית, ששואפת לעזור לעם ישראל במשימות שעדיין ניצבות בפניו.

כחלק מתפיסה זו החלטנו מרגע הקמת הישיבה, שהישיבה תהיה ישיבה אינטגרטיבית. החלטה זו כללה רצון לקלוט את כל הילדים מירוחם שירצו ללמוד בישיבה ופרט לכך כללה החלטה לתת עדיפות לתושבי האיזור שיהיו מעונינים ללמוד בישיבה. בנוסף כללה ההחלטה גם רצון שהקליטה של תלמידים מרוחקים יותר (הישיבה היא ישיבה פנימייתית ולכן יש קליטה של תלמידים גם ממקומות מרוחקים ), לא תהיה קליטה סלקטיבית,  של התלמידים בעלי הנתונים הגבוהים ביותר, אלא תתן מקום נכבד לשאלה אילו תלמידים זקוקים לנו ואולי לא יקבלו מענה במקומות אחרים ובמקרים אלו תגרום לנו לקלוט דוקא את אותם התלמידים.

בחלק הלימודי אנו מאמינים שלימודי הקודש צריכים להיות הלב של החלק הלימודי בישיבה, כיוון שהם עוסקים בבנין הפנים של תודעת האדם, בשאלות הנוגעות לעומק החיים ומשמעותם. חשוב לנו שהמפגש עם עולם הקודש יהיה מפגש שנוגע בשאלות המעסיקות אותם ועוזר להם בעיצוב זהותם. גם את העולם הכללי אנחנו רואים כחלק מעולמו של הקב"ה וכעולם שלא סותר את עולם הקודש אלא אמור להשלים אותו. ממילא חשוב לנו לתת ביטוי משמעותי גם לעולם זה, הן ברצון לעורר את סקרנותם של התלמידים למפגש עם העולם הכללי על צדדיו וגווניו השונים והן ככלי חיוני שיאפשר להם להתקבל למסגרות שבהן הם יחפצו בהמשך החיים.

"אין דבר חשוב יותר מלעשות טובה למישהו אחר״

לסיכום אני מרגיש שזכות גדולה נפלה בחלקנו. "אין דבר חשוב יותר מלעשות טובה למישהו אחר" אמר האדמו"ר מפיאסצנה. בישיבה יש לנו הזדמנות יום יומית לעשות טובה לתלמידים רבים שזקוקים ליד המחבקת ולאוזן הקשובה שלנו. מפגש שזו נקודת המוצא שלו לא רק מאפשר תחושה של משמעות, אלא יוצר שיח מהנה ומפגש אנושי מרתק ומסקרן. מעבר לחוויה האישית אני חש, שהחיים בישיבה איפשרו לנו להשמיע גם ברמה הציבורית, קול חיוני וחשוב, קול ששם את הדאגה לכל תלמיד במרכז העשיה החינוכית ומתוך כך מאפשר מפגשים וחיבורים שחיוניים לקידום מהלך החיים של עם ישראל.

 

סגירת תפריט