הרהורים על עיר: סקירת בזק המתחילה בעיר המסורתית בימי הביניים ומסתיימת בעיר הוירטואלית

hammock-2779433_1920
ה״עיר״ היא הבמה עליה משחקים מרבית תושבי העולם - גם חיים, עובדים, מבלים. זאת גם זירת החינוך המרכזית. איריס יוצאת למסע מואץ בהיסטוריה של העיר - החל בעיר המסורתית, דרך העיר התעשייתית וכלה בעיר הפוסט-מודרנית. המחברת מסיימת את מסעה בסין - זירה מרתקת במיוחד של תהליכים עירוניים מרתקים.

כילדה התגוררתי בעיר הגדולה, בקומה השלישית עם 72 מדרגות… לבית ספר, לבתי החברות, ולספריה הציבורית צעדנו במרץ דקות ארוכות… וכדי להגיע למקומות ממש ממש מרוחקים נעזרנו באוטובוס. משאת הנפש המשפחתית וסמל הסטטוס היה לעבור לבית עם גינה, רצוי מחוץ לעיר ולהתנייד ברכב, כאשר עצם הרעיון על שתי מכוניות נתפס כדמיון פרוע.

מאז עברו יובל שנים, גרתי שנים רבות בכפר וחזרתי לעיר, ולמען האמת, אני מעדיפה את העיר עשרת מונים. העיר כבר אינה אותה עיר אותה הכרתי, וכרוח העיתים והמציאות היא השתנתה וממשיכה להשתנות בקצב מואץ. אך כאז כן עתה תושבי העיר, קבועים כזמניים, מצפים ממנה לספק להם בטחון, בריאות, תעסוקה ובילוי.

שלא במפתיע, התפתחות הסביבה האורבנית, כמוה כתחומים רבים אחרים בחיינו, מתאפיינת בכך שבתחילה הכתיבו אילוצי הסביבה את המבנה והאופי שלה. אך ככל שהיכולות האנושיות התפתחו יצר האדם את הסביבה הדרושה והמתאימה לו ביותר.

העיר המסורתית

העיר המסורתית הקדומה התקיימה במשך מאות שנים במקומות שונים בכל רחבי תבל. למרות הריחוק הרב בין הערים היו להן מאפיינים משותפים בולטים. המיקום לרוב הוכתב מתנאי טבע נוחים להתיישבות, כמו: קרבה למים, יכולת הגנה טבעית, סביבה חקלאית, קרבה לנתיבי תחבורה יבשתיים או ים וכד'. ההתפתחות הייתה לרוב ספונטנית וללא תכנון. ולרוב תחמה את העיר המסורתית חומה אשר מעבר להגנה שסיפקה, גרמה לה להיות קטנה וצפופה.

מבנה העיר המסורתית הושפע מתפקידה כמרכז שלטוני, מסחרי, יצרני ודתי. במרכזה נבנו בנייני השלטון והדת שכללו ארמונות ומצודות, מקדשים ומקומות פולחן. המקורבים לשלטון ולכהונה התגוררו בחלק המרכזי של העיר. במעגל השני רחוק מהם, חיו ופעלו בעלי המלאכה והסוחרים, אשר בתיהם שימשו למגורים ולעבודה כאחד. והאוכלוסייה הענייה גרה בשולי העיר, ולעתים אף מחוץ לחומה. בתי המגורים נבנו בצפיפות רבה והסמטאות הצרות נועדו למעבר הולכי רגל ובעלי חיים בלבד.  לא היו תשתיות, השפכים זרמו ברחובות, האשפה נערמה בחוצות ושטחים ציבוריים היו השווקים בהם התנהל מסחר בסחורות, מוצרים ובתוצרת חקלאית שהובאה מכפרי הסביבה.

הסחר המתרחב בין המדינות בתקופת ימי הביניים, תרם במיוחד באירופה, להתפתחותן של ערי נמל. אלו התפתחו לאורך הנהרות, חופי הים וסמוך לצומתי דרכים ומעברים יבשתיים. סגנון הבנייה של ערים אלו הושפע מאילוצי השטח כמו סחף הנהרות והשפעת תנודות הים בשעת הגאות והשפל על מפלס המים.

החל מהמאה ה – 9, שוב, בעיקר באירופה, התפתחו יכולות הבנייה והסחר בערים. החומות שנועדו להגן על התושבים מפני פלישת שבטים זרים אילצו את התושבים לבנות לגובה (הטכנולוגיה איפשרה בנייה לגובה של שלוש קומות בלבד). התרחבות האוכלוסייה לעיתים גם גרמה להרחבת תוואי החומה,  ותוואי החומה הישנה נעשה במקרים רבים רחוב ראשי. התפשטות הערים אל עבר הגדה שמול הנהר שלאורכו נבנו, תרמה לבניית גשרים שקישרו בין שתי גדות הנהר. והגילדות המקצועיות הפכו את הערים למרכזי סחר משגשגים, תוך שהם יוצרים רבעים ורחובות של בעלי מקצוע, כמו: צורפים, חייטים, נפחים וכד'.

אך עדיין, שטח העיר היה מאוד מוגבל, הבתים צמודים,  הרחובות צרים וכל חלל אפשרי נוצל לבינוי. המחסור בתשתיות, הצפיפות הגוברת ותנאי התברואה הירודים היוו מקור לשרפות, מחלות ומגפות. והשיא היה במאה ה – 14 בה כילתה המגיפה השחורה בין שליש למחצית מתושבי אירופה. ‏

העיר התעשייתית

המהפכה התעשייתית, שהחלה באנגליה והתפשטה ברחבי העולם, קשרה בין ההתפתחות העירונית להתפתחות התעשייה ושינתה את האופי והמבנה של הערים. מגורי עובדים סביב מפעלים ומכרות שמוקמו במרחב הכפרי, היוו את התשתית לערי התעשייה הראשונות. גם כאן, המיקום נגזר מהקרבה לכוח העבודה, לנהרות, כמקור אנרגיה ונתיב תעבורה וממיקום חומרי הגלם (המכרות). ערי התעשייה הראשונות הוקמו במהירות ובלי תכנון,  הן סבלו מצפיפות, תנאי תברואה ירודים ורמת זיהום גבוהה, והשטחים הציבוריים כללו כנסייה ובית מרזח שכונתי.

המצאת הקיטור בסוף המאה ה-18, ובהמשך התפתחות רשת מסילות הברזל, אפשרו למפעלי התעשייה להתרחק ממקום חומרי הגלם ומקורות האנרגיה ולהתמקם בערים קיימות. נוצרה הפרדה בין שימושי הקרקע למיניהם. מפעלי התעשייה קובצו באזור אחד, לרוב בשולי העיר או לאורך דרכים ראשיות ומסילות ברזל ובמרכזי העיר התפתחו אזורי המסחר ובנייני המשרדים. גם תנאי התברואה של הערים השתפרו בהדרגה עקב השימוש בצינורות מתכת להובלת מים ושפכים, הרחובות נוקו, נבנו בתי חולים, התפתחו שטחים ציבוריים ועלתה המודעות לאיכות החיים.

העיר הפוסט תעשייתית

בעיר ה"פוסט תעשייתית" ובעברית "העיר הבתר תעשייתית" נעלמה התעשייה ה"ישנה" מן הנוף העירוני בעיקר בערים במדינות המפותחות. תחומי התעסוקה המשתנים גרמו לכך שמרבית תושבי הערים בעולם עוסקים בענפי השירותים לסוגיהם. וככל שהעיר מפותחת יותר, יותר ויותר תושבים עוברים מהמגזר השלישוני של השירותים, אל המגזר הרביעוני (שירותים הקשורים במידע – שירותי מחקר ופיתוח , עיבוד נתונים , טכנולוגיה ותקשורת המידע , כלכלת המידע , ייצור מידע , שיתוף במידע וייעוץ) והמגזר החמישוני  (שירותים בתחומי רמת החיים , איכות החיים , מדיה ותרבות: שירותי אינטרנט , רפואה אלטרנטיבית ורפואה הקשורה לאיכות חיים , הפקות קולנוע , תאטרון , מוזיקה , אירועי אמנות לסוגיהם וכד').

ההיעלמות של מחסומים פיסיים כמו חומות וגבולות וההתפתחות הטכנולוגית האדירה בתחום התעבורה מאפשרים הגירה מסיבית לערים, הן של תושבי הפריפריה והן של מהגרים ממדינות זרות. הערים, המפתות בהזדמנויות הכלכליות, החברתיות והיצירתיות שהן מציעות, קורסות תחת גלי ההגירה המסיבית והצמיחה המהירה היוצרים עומס רב ותורמים לצפיפות אוכלוסין, תחבורה ועוני.

אחת ההשלכות היא ההתפשטות במרחב של הערים הנעשית באמצעות תהליך המכונה "זחילה עירונית". היישובים הכפריים סביב מוקדים עירוניים גדולים משנים את אופיים ומקבלים אופי עירוני, הבא לידי ביטוי בתחומי התעסוקה ושימושי הקרקע. זאת ועוד, אזורים שהיו אזורים כפריים הופכים לערי לוויין חדשות סביב המוקד העירוני הוותיק והצפוף. נוצרים רצפים עירוניים גדולים, המשתרעים על פני מאות ואף אלפי קמ"ר, ושטחים בנויים של יישובים הסמוכים מתחברים עד כי קשה להבחין היכן מסתיים שטחה של עיר אחת, ומתחיל שטחה של עיר אחרת.

השלכה נוספת היא הבנייה לגובה של קומפלקסים של בנייני ענק, ההופכים למעין יישוב עצמאי, וכוללים בתוכם את כל השירותים הנדרשים לתושבים, החל ממגורים, המשך במקום עבודה וכלה בשירותים, מסחר, תרבות ופנאי.

סין כתיאטרון של עירוניות 

התמזל מזלי לבקר לאחרונה בסין, מדינה אשר בשל התפתחותה המואצת, מאפשרת צפייה במספר שלבי התפתחות עירונית, בו זמנית. מדהים לראות כיצד בצד אחד של הכביש נמצאת שכונה מודרנית עם עשרות מגדלי יוקרה הכוללת מגורים, מסחר ותעשיית ידע. שעה שמהצד השני של הכביש מתגוררים הכפריים בבניינים בני שלוש קומות (במקור שימשו למגורי שלושה דורות), מגדלים בננות וגן ירק למחייתן ובין הבתים מדוושים רוכלים בתלת אופן מחובר לעגלה. בין לבין ניתן לראות את בנייני ה"רכבות" אשר נבנו ע"י התעשיות השונות עבור עובדים המגיעים ממקומות רחוקים. בניינים אלו מהווים אכסניות (גם כיום) לבודדים ו/או משפחות, לרוב ללא הילדים אשר אותם מגדלים הסבים בעיר המוצא.

כיום מעודדת המדינה את התושבים לחזור לערי וכפרי המוצא, לפתח אותם ולחזק את התא המשפחתי. את בנייני הרכבות המתפנים הופכים למרכזי בילוי, תרבות ופנאי.

 

תמונה 1 – מבט אל מעבר לכביש

תמונה 2 – ישן וחדש

תמונה 3 – המרכז המסחרי הישן…ֿ

תמונה 4  – מגורי כפר מסורתיים – 3 קומות ל – 3  דורות

תמונה 5 – מגורי העובדים… רכבות של חדרים, בהם לרוב בני הזוג חיים בנפרד, שעה שהילד גדל אצל הסב והסבה (הורי האב)

תמונה 6  – בנייני המגורים "הרכבות" הופכים למתחמי תרבות, בילוי ופנאי

 

מעניין לראות כיצד העיר אשר פרשנים חברתיים במיוחד בשנות ה – 90, צפו את היעלמותה, קמה מחדש כמוה כעוף החול, חזקה יותר, גדולה יותר ומשפיעה יותר על כלכלת העולם, הסביבה והחברה כולה. כיום יש הטוענים כי העיר היא המדינה הבאה… האמנם? ימים יגידו!

סגירת תפריט