למידה מבוססת לומד: מפדגוגיה ל-היוטגוגיה – מה זה אומר ואיך עושים את זה?

2999485893_070f007f3e
היוטגוגיה היא למידה מוכוונת לומד. מי שעוסק במלאכת היוטגוגיה מטפח כישורי למידה והערכה עצמאיים. איך עושים את זה?

האתגר של ז׳קוטו

דמיינו לעצמכם את הסיטואציה ההזויה הבאה: אתם מורים לספרות צרפתית וצריכים ללמד קבוצה של תלמידים, רק שאתם יודעים לדבר רק צרפתית והם יודעים לדבר רק פלמית. כיצד מתגברים על הפער? פשוט מאוד תאמרו, Google Translate פותר כל בעיה. אך לצערו של ז'וזף ז'קוטו (Joseph Jacotot) בשנת 1818 הפטנט הזה עדיין לא הומצא, למרות זאת הוא התמודד עם האתגר בדרך אחרת. ז'קוטו היה מורה קלאסי שהאמין כי תלמידים לא מסוגלים ללמוד כמעט דבר לבדם, הם חייבים מורים, תפקידו של המורה הוא לקחת את הידע שלו, להסביר את הידע בצורה שהתלמידים יכולים להבין ולהעביר את הידע שלו אליהם. האקט הבסיסי ביותר של מורה אם כן, הוא להסביר. אבל אם נחשוב על כך לעומק, כל ילד לומד דבר חשוב ביותר מבלי הסברים, הוא לומד את שפת האם שלו לבד, על-ידי שמיעה, חיקוי, חזרה, טעויות ותיקון, אף אחד לא מתיישב עם ילד בגיל שמונה חודשים ואומר לו: "אתה שומע? אנחנו צריכים לדבר, או.. יותר נכון, אתה צריך לדבר". ז'קוטו עמד מול תלמידיו בעיר לובן שבבלגיה וחילק לתלמידיו ספר במהדורה דו-לשונית בצרפתית ופלמית, בעזרת מתורגמן הנחה אותם ללמוד את הטקסט דרך השוואה בין התרגומים. וכך, בכל פעם שהגיעו התלמידים לכיתה זה מה שהוא דרש מהם, לשנן את הספר ולא לימד אותם דבר מעבר לכך. בסוף הסמסטר הושיב את תלמידיו בכיתה והמבחן הסופי היה לכתוב חיבור על הספר בשפה הצרפתית, שפה שאף אחד לא לימד אותם. להפתעתו של ז'קוטו רמת החיבורים לא נפלה מתלמידים צרפתים רבים. הדבר היכה בז'קוטו כי תפיסתו עד אותו הרגע שתפקידו של מורה הוא להסביר ותפקידו של תלמיד הוא להקשיב שגויה. ז'קוטו הבין בשנת 1818 את מה שאנחנו מבינים כיום, שתלמידים יכולים ללמוד גם ללא הסברים. ז'קוטו המשיך לעשות ניסויים נוספים ופתח קורס של פסנתר וציור כאשר הוא עצמו אינו בעל מיומנויות או ידע בתחומים אלו, כל מה שעשה ז'קוטו ב"שיעורים" הללו הוא "לכפות" עליהם את הרצון שלו, לדרבן אותם ללמוד לבד מבלי להסביר דבר, הפלא ופלא התלמידים למדו גם יכולות אלו ללא מורה מומחה.

הפתרון של סוגטה מיטרה

נתקדם כמה שנים ונשאל את השאלה: מה יקרה אם נשים מחשב מחובר לאינטרנט בשכונת עוני בהודו? סוגטה מיטרה (Sugata Mitra), חוקר חינוך הודי יצא לבדוק. להפתעתו גילה שאחרי כמה שעות התלמידים הצליחו לתפעל את המחשב לבדם, למרות שהוא פעל רק בשפה האנגלית ואף אחד מהם לא דיבר אנגלית ואיש לא הראה להם כיצד לתפעל מחשב. לא רק זאת, אלא שהם התחילו ללמד אחד את השני איך להפעיל את המחשב.

 

מיטרה התרשם אך שיער כי למרות שיש דברים מסוימים שילדים יכולים ללמוד לבד כנראה ישנם דברים שבכל זאת דורשים מורה. מיטרה יצר אתגר גדול יותר, הוא רצה לבדוק האם ילדים בכפר בדרום הודו יכולים ללמוד לבד עקרונות של ביו-טכנולוגיה בנושא שכפול DNA באנגלית וממחשב בקיר. מיטרה התקין מחשב עם מידע בנושא שכפול DNA בכפר בדרום הודו ואמר לילדים שהגיעו אליו שיש במחשב דברים חשובים מאוד אבל הכול באנגלית, כשהם שאלו אותו איך הם ילמדו הוא ענה להם: "אין לי מושג אבל אני הולך". הוא בחן אותם לפני שהתחילו ללמוד והם קיבלו אפס במבחן, חזר אחרי חודשיים והם אמרו לו שהם לא הבינו דבר, הוא לא הופתע כי הוא שיער שאלו דברים שהם לא יוכלו להבין ללא מורה, אבל הוא הופתע מכך שלמרות שהם לא הבינו כלום הם טענו כי ניסו כל יום במשך חודשיים להבין מה יש במחשב, "אבל למה אתם ממשיכים אם לא הבנתם כלום?" שאל מיטרה, וילדה קטנה הרימה את ידה ואמרה: "חוץ מהעובדה ששכפול תקול של מולקולת DNA גורם למחלות לא הבנו דבר", הייתה זו מסקנה והבנה שהיא גבוהה בכמה שנים מגיל הילדה. הוא בחן אותם וגילה להפתעתו שהם קיבלו ציון 30 בתוך חודשיים, אבל הוא רצה שהם יקבלו ציון עובר וחסרים להם עוד 20 נקודות. הוא מצא מישהי ששיחקה עם הילדים בכל יום וביקש ממנה לבוא אליהם בכל יום ולדרבן אותם, להגיד להם: "וואו מה זה? איך עשית את זה?" בעזרת הדרבון, לאחר חודשיים נוספים הם קיבלו 50. ילדים בכפר בדרום הודו, שלא ראו מחשב מעולם ואינם מדברים אנגלית, לימדו את עצמם אנגלית וידע מורכב שהם לא אמורים להיות מסוגלים לדעת בגיל כה צעיר.

הלכה למעשה, בין אם ביודעין או לא, סוגטה מיטרה אושש פעם נוספת את הניסוי של ז'קוטו בשנת 1818, תלמידים לא צריכים מורה מסביר כדי ללמוד, הם צריכים מורה מאפשר, מורה מדרבן ותומך. הדבר נדרש עוד יותר במציאות המשתנה של חיינו, דו"ח של הפורום הכלכלי העולמי (מרץ 2016) בנושא: "חזון חדש לחינוך – אימוץ למידה חברתית ורגשית באמצעות טכנולוגיה" דן בין היתר, במיומנויות הנדרשות למאה ה-21 ובניהם: אוריינות מחשבית, יצירתיות, חשיבה ביקורתית, מודעות חברתית ויכולת להתמודד עם קשיים לאורך זמן (Grit/Persistence). מיומנויות אלו הם מיומנויות שאינן קשורות לשינון של ידע רב אלא לתחומים הרבה יותר רכים שבשבילם לא צריך מורה מסביר צריך מורה בעל תפקיד אחר – מורה מאפשר.

מתוך הדו"ח: New vision for education: fostering ocial and Emotional learning through technology

ההבנה העמוקה של ז'קוטו בשנת 1818 ושל סוגטה מיטרה כמעט 200 שנים לאחר מכן מחלחלת יותר ויותר בקרב אנשי החינוך בארץ ובעולם, ילדים מסוגלים ללמוד לבד והם חייבים להיות מסוגלים לתפקד כלומדים עצמאיים כדי שיהיו רלוונטיים לשוק העבודה ולאתגרי המאה ה-21, המערכת והמורים חייבים לשנות את הפרדיגמה ולטפח את הלומדים.

עוברים מפדגוגיה להיוטגוגיה

בדרך לפיתוח לומדים עצמאיים צריך לשנות את התפיסה אבל גם את הטרמינולוגיה, עלינו לעבור משימוש במילה ובתפיסה פדגוגיה למילה ולגישה הקרויה: היוטגוגיה. משמעות המילה פדגוגיה היא להוביל את הילד, המילה הזו מחזירה אותנו לתפיסה שהמורה הוא בעל הסמכות והידע לדעת לאן צריך להוביל את הילדים ואם הם רק ילכו אחריו ויעשו מה שהוא אומר הם יגיעו לאן שהם צריכים להגיע, אך הבנו כי גישה זו אינה רלוונטית עוד. לעומת זאת, היוטגוגיה היא למידה מוכוונת לומד. מי שעוסק במלאכת היוטגוגיה מטפח כישורי למידה והערכה עצמאיים. תפיסת היוטגוגיה היא תפיסה הוליסטית לפיתוח יכולות של הלומד כאשר הלמידה עצמה היא פעולה אקטיבית שהוא לוקח בא חלק בקביעת התוכן שילמד, דרך הלימוד ושיטת הערכה, הגדרה זו מזכירה את התפיסה של יורם הרפז ללמידה טובה: "למידה טובה = מעורבות בתהליך והבנה בתוצר". בהיוטגוגיה הלומד הינו המנוע המרכזי של הלמידה של עצמו והמדריך או המורה הוא מאפשר של תהליך הלמידה על-ידי הנחייה וחשיפה למקורות מידע וטכניקות לדלות מהם מידע, למעשה הכשרה למידענות, כל זאת כאשר הוא משאיר בעלות על דרך ותהליך הלמידה ללמוד עצמו.

מושג חשוב בהקשר של היוטגוגיה הוא למידה דו-מחזורית, בניגוד ללמידת מחזור יחיד שבא הלומד חוזר לבעיה לבחון אם התוצאה פותרת את הבעיה. בלמידה דו-מחזורית הלומד עובר תהליך של קבלת או זיהוי הבעיה, פועל לפתור אותה ומגיע לתוצאה סופית, לאחר מכן הוא מבצע תהליך רפלקציה, שמטרתו לא רק לבחון את הבעיה ואם פתר אותה אלא גם לבחון את מערכת התפיסות והאמונות של הלומד. זו היא פעולה קריטית במציאות של היום כאשר מדברים על עתיד (והווה) של חוסר וודאות ושינוי מתמיד, עלינו לבחון כל הזמן את מערכת האמונות והפעולות שלנו. לדוגמא: תלמיד בעל ביטחון עצמי נמוך לגבי המסוגלות שלו, לאחר שהוא מתמודד עם בעיה אפשרית כמו של תכנון טיול כיתתי והוצאתו לפועל, בסוף התהליך הוא גם בוחן את עצמו אם הוא התמודד עם הבעיה לתכנן טיול וגם צריך לבצע רפלקציה עם עצמו – האם אני עדיין חושב שאני לא מסוגל לבצע משימות? האם אני עדיין חשוב שאני לא מסוגל להוביל את הכיתה?

כיצד אפשר להתחיל ליישם היוטוגיה?

המונח היוטגוגיה הינו מונח חדש יחסית שהוטבע בשנת 2000 על-ידי החוקרים כריס קניון (Chris Kenyon) וסטיוארט הייס (Stewart Hase) וכבר התפתחו כמה גישות שונות ליישום, להלן כמה דוגמאות:

  • שימוש בקורסי און-ליין (mooc – Massive Open On-line Courses), למרות שקורסים אלו לרוב הינם קורסים של האוניברסיטאות הטובות בעולם, ישנה מגמה בארץ שמוביל ארגון ערי חינוך ובא מורים לומדים עם תלמידיהם קורסים אלו בכיתות (קישור לכתבה בנושא).
  • חוזה לימודי אישי – חוזה בין הלומד למורה שבו מוגדרים התוכן הלימודי, מטרות הלמידה, מה יעריכו וכיצד. כאשר עושים אותו נכון הדבר מאפשר ביטוי של הלומד בתהליך הלמידה, עם זאת, ראיתי דוגמאות של חוזים כיתתיים שבהם הכללים הרגילים של הכיתה פשוט מנוסחים על דף, דברים אלו מפספסים את המטרה.
  • הערכה גמישה וניתנת למיקוח – לתת ללומד לקבוע את דרך ההערכה או לקיים דיון על שיטת ההערכה של הלומד או של הלומדים, קובעים יחד איך מבצעים הערכה, על מה שמים דגש. בנוסף ישנה חשיבות גדולה שהלומד יבצע חלק גדול או את כל ההערכה על המטלה שהוא אחראי עליה ובכך ליישם את תהליך הרפלקציה בלמידה דו-מחזורית.
  • יומן לומד – יומן מסע שבו הלומד יכול לתאר את מסע הלמידה שלו, לבצע רפלקציה על התהליכים השונים שעוברים עליו, התחושות, רגשות, דיונים ורעיונות שעולים תוך כדי המסע.
  • שימוש באינטרנט ככלי להערכה – האינטרנט הוא מקור המידע הגדול ביותר שזמין כיום. יצירת עבודות ומבחנים שמבוססים על חקר חופשי באינטרנט היא עבודה לא פשוטה עבור המחנכים אבל היא טכניקה נהדרת ליישום של למידה מבוססת לומד. תפקידו של הלומד לתאר את התהליך של הלמידה, להסביר באילו מקורות הוא בחר ומדוע ואילו מקורות הוא פסל ומדוע. העתקה של תשובה או הגדרה מהאינטרנט אינה מספיקה אלא הלומד נדרש לעשות ניתוח וסינתזה של החומר.

 

יש מתח לא קל בין כפיית הרצון שלנו והידע שלנו במיוחד בתחומי דעת כמו שפות וחשבון לבין מוטיבציה פנימית, הכוונה ותחושת מסוגלות שאנחנו שואפים לטפח אצל הלומדים. האוטופיה היא להפוך את מוסדות החינוך למוסדות מבוססי היוטגוגיה, מוסדות שמי שמכווין את הלמידה הוא הלומד ולא המורה. אבל לא חייבים לחכות ליום שבו זה יקרה, אם כי לתחושתי היום קרב ובא, ניתן לעשות שינויים פשוטים ומידיים כבר עכשיו בעזרת הכלים שהצעתי מעלה וכלים נוספים שאתם משתמשים כבר או יכולים לפתח ולהמציא בעצמכם. מספיק שאתם נותנים לתלמידים אופציה לבחור בין איך נלמד נושא מסוים (הרצאה/סרט/חקר), איך להעריך נושא מסוים (הערכה חיצונית של מורה/הערכת עמיתים/הערכה אישית או שילוב של כמה סוגים), מספיק שתיתנו לתלמידים שלכם בחירה ואופציה להשפיע, אפילו קצת ועשיתם שינוי גדול בתהליך הלמידה שלהם וקירבתם אותם להביא את הפוטנציאל האישי שלהם והתקרבתם לתפיסת ההיוטגוגיה.

אשמח שתפנו אלי בתגובות או רעיונות, תמיד מחפש לשמוע משוב או רעיון.

 

 

סגירת תפריט