הוראה טובה בבתי הספר של מרום

מה זה אומר? 

 

"יעדו של אדם הוא לעולם לא מקום, אלא דרך חדשה להתבונן בדברים" 

הנרי מילר

שלוש שאלות חשובות וחמישה נושאי מפתח

לפני שנצא לדרך, חשוב לשאול את עצמנו כמה שאלות:

1.מה הופך הוראה לטובה בתי ספר של מרום?

2.מיהם התלמידים בבתי ספר אלו, ומיהם המורים?

3.מהם הדגשים הייחודיים להוראה בבתי ספר אלו, לאור כל זאת?

כדי לגשת לשאלות אלו, נסמן כאן חמישה "נושאי מפתח" בעלי השפעה מכרעת בעת ההוראה בבתי הספר שבתוכנית מרום.

ברצונכם להשביח את ההוראה בבית הספר שלכם? הדבר  שעליכם לעשות בראש ובראשונה הוא למצוא דרכים לתת מענה על חמשת נושאי המפתח שלהלן. 

מדוע זה נושא מפתח?

מחקרים רבים ניסו להתחקות אחר הסיבות שבגינן תלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך נופלים בהישגיהם מבני גילם מרקע סוציו-אקונומי גבוה. נמצא באופן עקבי כי לא קיים הבדל במדדי IQ בין האוכלוסיות, כלומר לא מדובר בעניין של אינטליגנציה או יכולות שכליות. אם כן, באילו תחומים קוגניטיביים שוכן הפער? אחד הנושאים שבהם כן זוהה פער מובהק בין האוכלוסיות, הוא הנושא של אוריינות שפתית. במחקרים נמצא כי ילדים מרקע סוציו-אקונומי נמוך מפגינים יכולות לשוניות ואורייניות דלות ביחס לבני גילם מרקע מבוסס. הפערים נצפו כבר בגיל הרך, ולרוב דווח כי גם במהלך שנות בית הספר הם לא נסגרו. המחקר האקדמי, כמו גם הניסיון בשטח, מראים באופן ברור כי מהלכים לשיפור האוריינות השפתית עשויים לתת לתלמידים כלים בסיסיים הנדרשים לשם הצלחה בלימודים. בהמשך עשויה האוריינות השפתית לשחק תפקיד גם ביכולת התלמידים למוביליות חברתית.

אז מה לעשות?

להביא בחשבון את הקושי, וכל הזמן לנסות ל'משוך למעלה'. כלומר מחד גיסא, יש להתחשב בקושי האפשרי של התלמידים בקריאה, בכתיבה ובשיח, ומאידך גיסא ובו-זמנית יש להשתמש בהוראה כבמה לקידום יכולות אלו: לא להתפשר, לא להנמיך את רמת השיח כדי שכביכול "תתאים" לתלמידים. לכלול באופן שוטף משימות שמגדילות את אוצר המילים, שמחייבות לנסח תשובה מלאה בכתב, שכוללות שלב של דיון, שיש בהן קטעי קריאה עם מידת תיווך כזו או אחרת. לא מדובר באחריות בלעדית של המורה לשפה – זהו יעד שכלל הצוות צריך לראות לנגד עיניו. צעדים לשיפור האוריינות השפתית יכולים וצריכים להתקיים במגוון במות לימודיות, כחלק מהוראת תחומי הדעת.


קורת ואח', 2003; רביד, 2004 Duncan, Yeung & Smith, 1998; Tomasello, 2003; Ginsborg, 2016; Ambridge et al., 2015; Kim & Mcara, 2017;.

מה זה?

תפקודים ניהוליים הם אוסף מיומנויות קוגניטיביות אשר מאפשרות שליטה ובקרה על התנהגות, מחשבה ורגש, באופן שמסייע להשיג מטרות שונות. תפקודים ניהוליים כוללים בין השאר יכולת תכנון והתארגנות, שליטה רגשית, התמדה, יכולת ליזום, גמישות מחשבתית, פתרון בעיות ובקרה.

מדוע זה נושא מפתח?

מצוקה כלכלית, חוסר יציבות, צפיפות מגורים – כל אלו הם גורמי דחק, שמקשים על פיתוח תפקודים ניהוליים. תלמידים במצבי חיים כאלו מתקשים לפתח יכולת מספקת להגדיר מטרות, לנסח שלבי עבודה ברורים, לארגן את הלמידה באופן עצמאי ולשלב כישורים נוספים שהם תנאי להצלחה בכל תחומי הלימודים וגם בהמשך החיים. ניסיונות התערבות הראו שחיזוק התפקודים הניהוליים תורם להעלאת ההישגים, לתחושת המסוגלות ומעניק לתלמידים נקודת חוזק שבכוחה ללוות אותם גם בהמשך חייהם.

אז מה לעשות?

להביא בחשבון את הקושי, וכל הזמן לנסות למשוך למעלה. בדומה לנושא של אוריינות שפתית ,כך גם בנושא תפקודים ניהוליים: חשוב להכיר בקושי האופייני של תלמידינו לתכנן, להתארגן בעצמם עם הלמידה, להגדיר מטרות. מצד אחד, יש להתחשב בקושי הזה – לא לייצר משימות שמבוססות בלעדית על יכולת התלמיד לנהל את ההוראה שלו, לדאוג לכלול "פיגומים" עבור מי שקשה לו. מצד שני ובו-זמנית, חשוב לייצר הוראה שבכוחה לקדם את התפקודים הניהוליים של התלמידים: לאמן אותם ביכולות אלו, לעשות מודלינג, להעלות באופן הדרגתי את הרף ולהעביר את מושכות ההתארגנות אליהם. גם כאן, זו משימה שראוי שתתבצע תוך כדי הוראת כלל תחומי הדעת.


Noble et al., 2005; Hackman & Farah, 2009; Traverso et al., 2015; Ursache, 2016

מדוע זה נושא מפתח?

משפחות שחיות בעוני מרגישות פעמים רבות שלא משנה כמה קשה יעבדו וכמה נחושים ועקשנים יהיו, לא יחול שיפור בתנאי חייהם. בתנאי מתח כאלו, עלולים ילדים לפתח חוסר אונים נרכש — תחושה שאין טעם לנסות בכלל. מחקרים אקדמיים, ולצידם הניסיון בשטח, מראים כי פיתוח אמונה ומסוגלות הם משתנים חשובים מאין כמותם, שבכוחם לייצר הבדל בין הצלחה לכישלון באוכלוסיות מוחלשות.

אבידן ולמפרט, 2005; שטינבוק, 2015; Boykin & Noguera, 2011

אז מה לעשות?

ראשית, לחדד את ההבנה לגבי מה זו מסוגלות, וכיצד בונים אותה. מסוגלות אמיתית לא תצמח רק מכך ש"נגיד להם שהם מסוגלים", אלא מהתנסות אמיתית שבצידה הצלחות, גם אם קטנות ומדודות. יש לייצר הוראה שמציבה רף גבוה, אך כזה שנמצא בטווח ריאלי. לפרוט תהליכי למידה ליעדים קטנים, בני-השגה, שיאפשרו לתלמידים חוויות רציפות של הצלחה.

"כדי לתת לתלמידים שחוו כישלונות סיכוי טוב להצליח, יש לנטוע בהם ובמוריהם אמונה שניסיון העבר אינו מנבא את העתיד ושהעתיד יכול להיות טוב יותר. […] הלמידה אצלנו נחלקת לשני סוגים: למידה עיונית הבנויה מיחידות קטנות – כל יחידה עומדת בפני עצמה ומספקת חוויית הצלחה, ולמידה דרך משימות אתגריות ומגוונות בחוץ, הדורשות עבודת צוות ומאמץ פיזי ונפשי. […] התלמידים גאים ומאמינים בעצמם וביכולתם להתאמץ ולהגיע להישגים – בזכות ולא בחסד. גם הצוות חווה את האפשרות והאמונה לעשות דברים אחרת, ולהצליח".
מתוך: דולב, ל' (2017). "שוויון הזדמנויות בדרך לחינוך". בתוך: שווים: תמיכה בית ספרית בשוויון הזדמנויות.

מדוע זה נושא מפתח?

הניסיון בעבודה החינוכית בבתי הספר של מרום מראה כי לא פעם, בשל נסיבות חיים שאינן תלויות בהם, מתקשים התלמידים לקחת אחריות על הלמידה שלהם ועל ההתנהלות בבית הספר וגם מחוצה לו.

היכולת לקחת אחריות היא מפתח להצלחה גם בהווה ובנוגע להישגים קונקרטיים, ויש ביכולת זו גם ערך חינוכי הנוגע לעתידו של התלמיד ולעיצובו כאדם שלוקח אחריות על חייו. סוגיית האחריות נוגעת לא רק לתלמידים, אלא גם למוריהם: ההישגים הנמוכים המאפיינים תלמידים מאוכלוסיות מוחלשות אינם "באשמת" צוותי החינוך שעובדים איתם. יחד עם זאת, האחריות לשינוי המצב היא על צוותי חינוך אלו. להם יש את הכוח, הידע והיכולת לפרוץ את מעגל הכישלון; הם אלו שצריכים לחולל את השינוי.

(לקריאה נוספת: "קשר אחר בבי"ס – עיצוב תרבות בית ספרית שונה בעבודה עם ילדים ונוער בהדרה" / מרכז מיתרים, מכללת אורנים)

אז מה לעשות?

בעבודה עם התלמידים, יש להשתמש באינטראקציות שמזמנת ההוראה כדי לחתור למצב שבו התלמידים לוקחים אחריות על הלמידה שלהם: פחות 'להאכיל בכפית', לצפות מהם לקחת אחריות (למשל: לדרוש שיבקשו הארכה אם הם מתעכבים בהגשת עבודה, להניח להם להירשם לשיעור פרטני ולצפות שידעו לציין איזו מין עזרה לימודית הם צריכים). להציב את לקיחת האחריות כיעד מדובר, לעודד אותו, לשקף לתלמידים הצלחות קטנות וגדולות בהיבט של לקיחת אחריות.

בעבודה עם המורים יש לערוך את ההבחנה בין אשמה לאחריות. בשני הקהלים, ניתן לעודד מעורבות ולקיחת אחריות דרך מתן אוטונומיה וחופש בחירה: אדם שבחר, תכנן, הוביל ומרגיש שזה "שלו", ייטה לקחת אחריות מלאה על המעשה ועל התוצר.

לקריאה נוספת: "אחריות לחינוך וחינוך לאחריות" / ג'מאל אבו חסין וסמדר גונן, הוצאת מופ"ת

מדוע זה נושא מפתח?

הקשר האנושי הוא אולי המפתח הבסיסי ביותר לעשייה החינוכית ולמלאכת ההוראה. קשר עמוק ובעל משמעות יכול לסייע לרתום את התלמיד ללמידה, להגביר מוטיבציה, להצמיח בו תחושת מסוגלות ולהקל על העומס הרגשי האופייני לתלמידים בבתי הספר של מרום. נושא זה חשוב כבסיס להגדלת מעורבות התלמיד בנעשה בבית הספר, ליצירת פניות רגשית ללמידה, לשם רווחה כללית של התלמיד ואפשרות לעבודה אישית אפקטיבית איתו.

Bradley & Corwyn, 2002; Samaan, 2002; Gershof et al., 2007

אז מה לעשות?

על כל מורה למצוא את הדרך שלה לייצר קשר שיש בו ממדים של קרבה, תמיכה, הכלה, וכל זאת מבלי לוותר על גבולות, על מודלינג ועל רף גבוה. יש לחתור להעברת מסר עקבי וחד-משמעי של אכפתיות כלפי התלמיד: לא מוותר עליך, אבל גם לא מוותר לך. מורים המעוניינים בהשראה לדרכי פעולה נוספות, יכולים להיעזר למשל בחומרים מבית שפ"י, או באתר פרקטיקות הוראה איכותית – פרקטיקות לנושא הקשר האישי: שיחה אישית, אי-ויתור, עין טובה. בהקשר של בתי הספר שבתוכנית מרום, כשמדברים על הקשר בין מורה לתלמידיו, חשוב להביא בחשבון משתנה מתערב אפשרי – אי-התאמה שעשויה להתקיים בין התרבות הבית-ספרית לבין תרבות הבית/הקהילה האתנית. שונות תרבותית שכזו נותנת אותותיה גם על הקשר האישי של המורה ותלמיד, שכן היא עלולה לייצר מתח, חרדה וניכור הקשורים במעבר המתמיד בין התרבויות הללו, ולשמש כאבן נגף בדרך לקשר משמעותי וטוב. לדרכי התמודדות עם האתגר שבהוראה מגיבת תרבות, ראו חומרים מבית ברנקו וייס או חומרים של מכון מופ"ת.

תחקור עצמי: בין הרצוי למצוי

לאחר שהכרתם לעומק את נושאי המפתח, ולפני שתצאו לדרך, למהלך של השבחת ההוראה בכיתה, כדאי לעצור לתחקור עצמי של בית הספר. לצורך כך אנו מציעים כלי שנקרא "בין הרצוי למצוי".

"הורידו את המסמך "כלי – בין הרצוי למצוי" שבכפתור מטה, והדפיסו לכם אותו. עבדו בעזרתו לפי השלבים הממוספרים:

  1. המצוי: מפו את המצב כפי שהוא כיום, בכל אחד מהנושאים. עשו זאת על בסיס מידע רלוונטי: שוחחו עם מורים, דברו עם תלמידים, צפו באינטראקציות, היעזרו בנתונים רלוונטיים ובשאלות המוצעות לכם בכלי עצמו.
  2. הרצוי: איפה הייתם רוצים להיות בנוגע לכל אחד מהנושאים? מה עוד צריך לקרות, להשתנות?
  3. איך נגשר על הפער? אילו פעולות כדאי לנקוט כדי לצמצם את הפער שבין הרצוי למצוי?