סיפור על איש שרוצה לעשות שינוי ולא מוותר

daniel
כאן לכתוב מה הצורך

כ-ו-ל-ם מדברים על כך שמערכת החינוך צריכה להשתנות.

הרבה מאלו שאומרים את זה, איבדו את התקווה שמשהו זז בכיוון הנכון. יש הרבה דברים טובים, אומרים. איים של עשייה וחדשנות. אבל במבחן השטח, זה לא מצליח להשפיע מערכתית – לא מספיק. הילדים שלנו, לא מרגישים שמשהו זז. נדמה שאלו "איים של עשייה" שאינם מגיעים לתודעת ההורים ואינם מצליחים להשפיע (להעניק מהשפע שלהם) ומכאן שהם שיוצרים תחושה כאילו אלו בבחינת "כוסות רוח למת".

אני יכול לומר בשמחה ובביטחון כי אחרונה, השפה שבה מדברים במערכת החינוך היא שפה של שינוי במערכת – מערכת החינוך אכן עוברת שינוי. זה כעשר שנים מערכת החינוך ובתוכם בתיה"ס ספגנו  תחושה של יוזמות יצירתיות המיושמים בשטח יותר ופחות. ראינו דברים שעובדים. מצאנו אנשים מדהימים שמצליחים לעשות שינוי קטן בקהילה שלהם. "עכשיו הזמן לחבר את כל הנקודות ולכוון את נושאת המטוסים לחוף מבטחים",  כלשונו של שר החינוך, בנט, או במילים ששמעתי מיזם חינוך אחר, יעקב הכט, שמציג את השאלה – איך גורמים לשינוי המיוחל להגיע מהר? (מערכת מבוססת למידה היא הפתרון שלו…).

גן היזמות הוא חלק מהד.נ.א. המשפחתי

שמי דניאל יהל ובעשר השנים האחרונות אני עוסק בניסיונות בלתי פוסקים ליצור שינוי במערכת החינוך. זה לא מפתיע כי גן השינוי והקידום החברתי תבוע בי בצורה עמוקה.

המשפחה שלי לאורך מאה השנים האחרונות, תמיד היו בחזית, הובילו, היטיבו, חתרו לשינוי. היו לנו נציגים משפחתיים בגדודי הלוחמים במלחמת העולם הראשונה, במלחמה בנאצים, גיבורי מלחמת העצמאות, שבויים בשבי הסורי, אנשי שינוי חברתי, מובילי מאבקים ציבוריים, מנחים של נוער רחוב, מנכלים של ארגוני הקהילה הגאה, חלוצי קיבוצים  ומורים. הרבה מורים ואנשי חינוך. בין עובדים סוציאלים ואמנים.

אבא שלי שהיה איש חינוך מעורר השראה, תמיד אמר לי, לא משנה מה אתה עושה כל עוד אתה משמעותי בסיבה שבה אתה נמצא ואתה פועל כל הזמן כדי לשפר ולהיטיב אותה. המשפט הזה הפך למשימת החיים שלי.

וזה מה שניסיתי לעשות בעשר השנים הראשונות שלי במערכת החינוך.

דניאל יהל: שיחת טד: הפרפורמנס של ההוראה

במסעי גיליתי מציאות שמוטה

התחלתי את הדרך עם ארגון שהקמתי ושמו: "המשרד לפיתוח ולקידום אמנות חיה". במשך חמש שנים נדדתי בין כל חלקי ישראל, מקריית שמונה וקצרין, דרך כרמיאל, כפר יונה, נתניה, ירושלים, רמת השרון, אשדוד ואפילו אילת. הארגון סיפק תוכן איכותי וחדשני לאלפי תלמידים בתחום האמנות החיה. דיברנו על מיומנויות המאה ה 21, הרבה לפני שמושגים כאלו בכלל היו קיימים בשטח. עשינו MAKING, רדיו, טכנולוגיה, תאטרון, כלכלה ומה לא…

אבל אז רציתי יותר ויותר עמוק. העבודה דרך משקפיים של מורה מקצועי לא חדרה בעיניי את השינוי העמוק שחיפשתי לעשות. זה היה נחמד, מעניין, חדשני, אבל לא ראיתי את זה משנה את פני החברה, למרות שזאת הייתה הכוונה הראשונית.

אז חיפשתי את בית הספר הכי טוב שיכולתי לחשוב עליו, כדי ללמוד איך אנשים אחרים עושים זאת. התחלתי לעבוד בהייטק היי בחולון. צוות חדור מוטיווציה, תכנית עבודה מפורטת, חדשנות, תמיכה כללית מהשותפים של בית הספר. וגם שם, ראיתי שיש פער גדול בין המילים והמעשים לבין התוצאות בפועל. חיפשתי מקום אחר.

לפני שלוש שנים הגעתי לתיכון חדש דרכא בבת ים. בית ספר שנמצא "בחלק התחתון של הטבלה". בית ספר ללא ביקוש, עם משבר זהות, שמתמודד עם אתגרים קשים יום יומיים. נאבק על שרידותו, מול עולם משתנה ותחרותי. הגעתי אליו כי הרגשתי שאני צריך לזרוק את עצמי לחזית. למקום הכי ממלכתי, רחב וכללי שקיים במערכת. קראתי לזה, ביני לבין עצמי, ללכת לשרת בקרבי של החינוך. עבודת שטח מלאה בבוץ. תיכון מקיף בעיר במרכז הארץ. חשבתי ששם אני אצליח לראות את האמת בעיניים, להרגיש אותה, לגעת בה, וכך, חשבתי, אוכל ליצור פתרון אמיתי שיהיה רלוונטי.

בבית הספר פגשתי תלמידים רבים בעלי גישה שאני קורא לה שמוטה. זאת הייתה המציאות בצורה הכי נקייה וישירה שלה. ביטחון עצמי נמוך, חוסר עניין בסביבה, ניתוק רגשי. תלמידים רבים שלא מוצאים את המקום הנכון להם בבית הספר. אלו הם אזרחי המחר שלנו. אלו הם האנשים שמרכיבים את הקהילות שלא מצליחות להתרומם מעל סף העוני, לא יוצאות מהשכונה, לא מטפחות חשיבה ביקורתית. אלו הם התלמידים שרמת העברית והאנגלית שלהם יכולה לגרום לאדם מחוץ למערכת החינוך לתלוש את השערות שלו.

איך תראה המדינה שלנו אם אלו אזרחי העתיד שלה?

אני איש של אנשים. ובמיוחד אוהב בני נוער. יש להם חיות ואנרגיה שגורמת לי לתהות איך מישהו יכול להגיע למקום העבודה שלו כשאין שם בני נוער? הוא לא יודע מה הוא מפסיד… בשיחות המסדרון, ההפסקה, אחר הצהריים, שניהלתי עם התלמידים הם סיפרו לי על עולמות מו״פלאים שבהם הם חיים. שכונה שוקקת, עזרה לזולת, והרבה שימוש במיומנויות חיים, מה שאנחנו קוראים תושיה. ומתחת לתושיה הזו, מסתתרות המון יכולות שכליות ורגשיות, שיכולות להוביל את אותם התלמידים לצאת מהשכונה, אבל בית הספר לא משמש כמכונה שדואגת שזה יקרה.

בית ספר לא מצליח לקחת את התלמידים המוכשרים האלה ולהוביל אותם למסלול של הצלחה בחיים.

חישוב מסלול מחדש והמיזם החדש

אז עשיתי חישוב מחדש, ופיתחתי שיטה, שאותה אני מנסה ובודק עכשיו, בעזרת משרד החינוך, שאמורה להפוך כל בית ספר למכונה שלוקחת תלמידים ומעיפה אותם אל העתיד שלהם.

לקחתי השראה מכל מיני גישות חינוכיות (כמו חינוך מקצועי, חינוך דמוקרטי, פדגוגיה מוטת עתיד), וחיברתי בעזרתם שני קצוות. קצה אחד הוא הלמידה והקצה השני הוא התעסוקה. הציר שבניתי מתחיל מתחומי העניין של התלמידים, שהגילוי שלהם הוא תהליך בפני עצמו, וסופו בצרכים של בעלי עניין בעולם האמיתי (עסקים קטנים, עצמאיים, חברות גדולות, כל מי שמוכן לשמוע).

אנחנו לוקחים תלמידים שנמצאים על התשוקה שלהם, ומחברים אותם לאנשים שצריכים בדיוק את מה שהתלמידים האלה רוצים. אין פירוש הדבר, שהתלמידים כבר מוכנים לעולם האמיתי, לעבוד וליצור, אלא – שאת הפער שהם צריכים לצמצם כדי להיות רלוונטים לעולם, הם יצמצמו מהר ותוך כדי הנעה עצמית ולמידה עצמאית, אם הוא יהיה בתחום העניין שלהם. אנחנו בונים קהילות קטנות של אנשים סביב תחומי עניין משותפים ומנהלים אותם בצורה שעוזרת להן לחיות.

בעיניי רוחי אני רואה בית ספר שפותח את שעריו לכולם, בכל זמן. אני רואה חללי עבודה משותפים, וזרימה של תלמידים ושל מומחים שמגיעים לעבוד על הדברים שמעניינים אותם. אני רואה קבוצות שמתרכזות סביב אתגר או תחום ענין מסויים, ושהופכות לקהילות קטנות שעוזרות לעצמן ומנהלות את עצמן. אני רואה מורים שמסתובבים בין חללי הלמידה, ומחברים את תחומי העניין לשדות של ידע ומיומנות שחשובים בעולם העתידי. אני רואה בית ספר שמקבל כל הזמן משימות מבעלי עניין בעולם האמיתי, משימות שמגיעות לבתי הספר לאחר שמומחים החליטו לשים את הבעיות לפתחם של בני הנוער. אני רואה חיבור משמעותי בין בית הספר לסביבה שלו. התקדמות א – ליניארית בקפיצות קוואנטיות. אני רואה בתי ספר מלאים במשפחות, תלמידים והורים עובדים ביחד. לומדים ביחד. ארמון של למידה אפקטיבית מונעת מתחומי עניין ותשוקה. קהילה שוקקת. פתרון בעיות וצרכים אמיתיים.

עולם טוב יותר.

משרד החינוך נותן לי רוח גבית רבה בתהליכי השינוי שאני מבקש לעשות. אני מאמין שבכל נסיון שלי ליצור שינוי, הוא משתכלל וגדל. ביחד עם עוד כמוני, לבסוף ייפרץ הסכר.

השינוי יגיע. הוא חייב.

המיזם: "כתת האב" | (TEEMS- (teenagers + team 

"תלמידים מתנסים לומדים ויוזמים בעולם האמיתי"

הרעיון המרכזי: בניית מסגרת לימודים מקיפה הכוללת צמצום שעות הלמידה הפורמליות בכתה ופיתוח תכניות סטארט-אפ אישיות בעלות אופי של קשר משמעותי עם העולם החיצוני.

חדר הכתה לעבודה בנוי במתכונת "האב" כחלל עבודה פתוח עם עמדות אישיות וקבוצתיות המשתנות על פי הצורך ומאפשרות אינטראקציות בין הנמצאים בו.

אספר על המיזם דרך דוגמא מבית ספר דרכא.

חמשת המו״פלאים מבית ספר דרכא בבת ים

בינואר 2018 החלו 5 תלמידים מו״פלאים, מקבוצת ה TEEMZ שלנו לעבור התמחות בסטארטאפ בשם פלייגורית'ם. חמשת התלמידים מרכיבים צוות שמטרתו כתיבה קבועה של טקסטים בני 800 מילים באנגלית עבור החברה, שבנתה אלגוריתם מיוחד שהופך את הטקסטים האלה לנגישים בצורה משחקית לקוראים.

קבוצה נוספת של תלמידים שהחלה לעבוד עם מעצבת גרפית, ומייצרים עבורה (ועבורם כמובן) ערך אמיתי. ועוד אחת שעוסקת בצילום, בפיתוח של משחקי מחשב, תיאטרון, עריכת וידאו היאבקות ועוד.

כל הקבוצות האלו, מורכבות מבני נוער, שיושבים ביחד עם מומחים, מורים ובעלי עסקים (עסקים קטנים, סטארטאפים, עמותות, קהילות) רובם מהעולם האמיתי וכולם בדרך להקמת צוותים בהם תהיה משמעות רבה למשתתפים ולמידה מהנעה פנימית, כפי שמעולם לא קרה להם…

אנחנו עובדים כדי ללמד תלמידים לפעול בקבוצה באזורי התשוקה שלהם ביחד עם גורמים מהעולם שמחוץ לבית הספר אשר זקוקים בדיוק למה שיש לתלמידים האלו להציע.

מצד אחד, יש לנו שיעורים שבועיים בנושא פיתוח תחומי העניין של התלמידים, בהם אנחנו שואלים את התלמידים מה מעניין אותם ומה הם רוצים לעשות עם זה, ומצד שני, אנחנו מאתרים חברות שמאמינות בבני נוער וביכולות שלהם, גם אם הם חסרי נסיון.

אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שכאשר נעשה את החיבור הזה (בין פעולה מהנעה פנימית לבין צורך), התלמידים יצמצמו את הפערים שיש להם מבחינת הדרישות, ויענו לאתגר בצורה מצוינת ואילו הצד השני, יקבל תמורה מובטחת שתהיה משמעותית עבורו.

זה בדיוק מה שאנחנו רואים שקורה. 5 המו״פלאים שלנו, כתבו טקסטים כפי שלא כתבו מעולם. כתבו ושכתבו, תיקנו והתייעצו אחד עם השני. בקבוצה חברים תלמידים שמעולם לא כתבו טקסטים כאלו ארוכים, הם כותבים עתה רק משום שהביעו רצון לכתוב כתחום עניין. אנחנו מאמינים שתוך חודשיים של עבודה רצופה ומדויקת, אשר אותה אנחנו מנחים, הקפיצה בשיפור יכולת הכתיבה בעברית ובאנגלית של התלמידים תהיה משמעותית לאין ערוך.

בשם צוות ביה"ס אומר – כך לומדים היום.  

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב pinterest
Pinterest
סגירת תפריט