שדה השפעה חדש: כבד את אביו ואת אמו – במוסדות חינוך מתגייסים לטובת ההורות

עשרת הדיברות, רמברנדט
הצעה למחנכים שמכבדים את ההורות ומודעים למידת השפעתה: הגדירו את העצמת ההורות כפאה חדשה בשדה החינוך, והתחילו לזרוע בה ביצירת זמן איכות הורה-ילד, ובהעצמת דמות ההורה והילד זה בעיני זה.

חינוכו של ילד הוא נגזרת של התהליכים בכל סביבותיו השונות: ביה"ס, תנועת הנוער, כלל מרחב התרבות והתקשורת אליו הוא נחשף, וכמובן, התא המשפחתי. ובתוך כך, ההורות – היא זירת החינוך המשפיעה ביותר.

יותר ממאה שנות מחקר על הורות, ביססו את התפיסה, כי ההורים, הם סוכני השינוי הראשיים בחייהם של הילדים. תפיסה זו זוכה לקונסנזוס רחב, וגם משרד החינוך מחזיק בה וכותב באתרו: "ההורים הם הדמויות המשמעותיות ביותר בחייהם של ילדים ובני נוער. לאיכות ההתקשרות בין ההורה לילדו השלכות להתפתחות הרגשית, ליכולת ליצירת קשרים בינאישיים, ליכולת ללמוד, לפיתוח הזהות. הורות איכותית, משמעותית ורלוונטית מהווה שדרת חוסן של החברה, ופועלת כנכס ומשאב לקידום תהליכים חינוכיים וחברתיים מגדלים" (אתר משרד החינוך, שפ"י) לעניות דעתי משתמע מכך, כי ראוי, שמערכות חינוך יפעלו למען קיום הורות שכזו. הדבר מקבל משנה-תוקף לנוכח המציאות של ימינו, שבה הורים רבים עובדים עד שעות מאוחרות, וכשהם נמצאים בבית, העבודה רודפת אחריהם, דרך המסך, ומתחרה במעט זמן המשפחה, ששרד את המסכים האחרים. בנוסף, במציאות כיום, על רקע שליטת הילדים בטכנולוגיה, ולצד ירידה במעמד האוריינות, מטשטשים ההבדלים בין מבוגר לילד, ומאבדים מחשיבותם. ההכרה בילדות מטשטשת – הילדים נתפסים כ-'גדולים', ומכאן מתערפל לפעמים גם תפקיד ההורים.

מה צריך להיות תפקיד מוסדות החינוך ביחס להורות במצב זה? הרעיון שלי פשוט: שיצירת זמן איכות בין הורה לילד תהיה מתפקידיו של החינוך, ושמוסדות החינוך יהיו מכוונים לעסוק בטיב הקשר בין הורה-לילד.

יצירת זמן איכות הורה-ילד כתפקיד של מוסדות החינוך

השותפות של הגן וביה"ס עם ההורים חשובה. זו הסיבה, שמוסדות חינוך רבים רותמים את ההורים לטובת הנעשה במוסד. לא לכך כוונתי. אין לי דבר להוסיף על המאמצים לחיבור ההורים ללמידה ולמעקב אחריה, ואני גם יכול להבין מוסדות שנמנעים מכך – ההורים הם קהל ביקורתי ולא פשוט. אני מכוון למישור אחר ונפרד, בעבודה עם ההורים: רתימה של הגן ובית הספר לטובת תהליכים שמתרחשים בין ההורה לילד. כלומר, שמוסדות החינוך יהיו רלוונטיים להורות עצמה.

אני מציע, שמוסדות חינוך, שמכבדים את ההורות ומודעים למידת השפעתה, יראו עצמם שותפים של ההורים. ובפועל – יהיו שותפים ביצירת זמן איכות הורה ילד, שותפים בחיבור ההורים למעגלי שייכות ולמעגלי תמיכה, שותפים בהעצמת דמות ההורים בעיני הילד, ושותפים בהעצמת דמות הילד בעיני ההורים.

איך אפשר לעשות זאת?

מגדירים פאה חדשה בשדה החינוך, ומתחילים לזרוע בה עם מחנך משוגע לדבר

מוסד חינוכי, אשר ירצה להרחיב את שדה הפעולה שלו, ולגעת בהורות, צריך בשלב הראשון להגדיר את הנושא כאחד מתפקידי החינוך. ההגדרה היא לב העניין. נשמע פשוט, אך כאן למעשה טמון עקב-אכילס, שכן, מדובר בתחום נוסף על כל העיסוקים הרבים שהגן או בית הספר נתונים בהם. ומי רוצה לעבוד עוד עם הורים? הם הרי מעמיסים עלינו כל כך… כאן דרוש שינוי פרדיגמה: מוסד שיציע להורים מענים, אשר יחוו כרלוונטיים עבורם, ולא כעול, ייהנה, לא רק משיתוף פעולה של ההורים, אלא, גם משינוי חיובי בגישתם כלפי הצוות. כדאי לקורא לבקר בנשר ולראות איך הדבר מתקיים שם הלכה למעשה, בשנים האחרונות, בכל מוסדות החינוך בעיר.

בשלב השני רצוי לאסוף צוות של מתנדבים שבראשו מחנך 'משוגע לדבר'. צוות זה יפעל לקידום התחום יחד עם מחנכים שמתחברים לעניין מרצונם. ויפיץ, בלמידת עמיתים מהצלחות, רעיונות שעובדים. עקרון טריוויאלי, אך מרכזי, באימוץ התחום הוא, שכל קהילת חינוך צריכה לבנות את הדגם המתאים לה בדיוק.

עכשיו, תדמיינו, למשל, שבבתי-חינוך שבהם רואים את הפוטנציאל החברתי והחינוכי ביצירת זמן איכות הורה וילד, המורה לאומנות, מעבירה, ביום שישי, במקום שיעור פרטני, חוג יצירה הורה-וילד לארבע זוגות ילדים-הורים, שיבחרו בכך. או, למשל, שהמחנך יציע לתלמידים לכתוב-על, או לצלם-את ארוחות הערב המשפחתיות, ואולי יזמין תלמידים לשתף בכיתה במשחקים, שהמציאו ושמתאימים למשפחה סביב השולחן בתום הארוחה, ובכך יתרום משהו לשיפור תודעת חשיבות ארוחות הערב המשפחתיות. או, שהמורה לתנ"ך תזמין הורים לצאת עם הילדים לטיול בעקבות סיפורי התנ"ך, שתמיד חלמה לארגן, ועוד.

עוד תדמיינו, שבבתי ספר שבהם יבקשו ליצור מעגלי שייכות להורים, יפתחו קבוצות מפגש ושיח, יקימו קהילת הורים וייזמו פעילויות להורים. מספיק לתת להורים את הפלטפורמה לכך וכבר יצוצו בביה"ס קבוצות הליכה, קבוצת תיאטרון, או ריצה, לצד קבוצות שיח על הורות ואתגריה. מפגש של הורים של ילדים בקבוצת השווים, מעבר להיותו מקרב, הוא גם מחזק, מפני שיש בו מרכיבים של מתן אישור חברתי, שנדמה שההורות זקוקה לו היום יותר מתמיד.

ההורות היא זירת החינוך המשפיעה ביותר. עושים למענה.

צורך אחר, למשל, הוא בחיבור הורים למעגלי תמיכה. בקהילות חינוך, שבהן יש צורך בתמיכה בהורים, יתקיימו מפגשים להדרכה הורית, על בסיס כיתתי וולנטרי. מי שחושב שההורים לא יגיעו, אולי יתעניין לשמוע, כיצד זה פוצח במקום חינוך שהצליח להביא הורים בנוכחות מלאה, כמעט, לעשרה מפגשים: מנהלת בית הספר וראש מחלקת החינוך בישוב, הציגו להורים את ההדרכה כקורס שווה שניתן להם במתנה. קודם להורים, עברו את הקורס אנשי הצוות החינוכי.

ליישום רעיונות שכאלו, כמו רבים אחרים, שלא נכתבו כאן, לא דרושה בהכרח התגייסות מוסדית. גם מורה יחיד יכול לאמץ את הגישה – ולהתחיל עם הורי כיתתו. תודה שדמיינתם יחד איתי. ועכשיו- בואו נהפוך את ההזדמנות למציאות. להשפעה על החינוך צריך לעבוד עם מי שמשפיע עליו ביותר: ההורים. 

על הכותב

נדב גרינברג, עמית בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית, הוא איש חינוך הפועל בעיקר במסגרות של חינוך בלתי פורמלי. בתפקידו האחרון ניהל את הפנימייה החינוכית בכפר הנוער אלוני יצחק, ובעבר היה שליח הסוכנות היהודית לפיטסבורג. לנדב תואר ראשון במדעי המוח מאוניברסיטת בר אילן, ותואר שני במנהל עסקים, בהתמחות באלכרי"ם, מאוניברסיטת חיפה. מוזמנים ליצור קשר כדי להחליף רעיונות על הכתוב. 0528976263

[email protected]  

קטגוריות
סגירת תפריט