מדריך למנהל/ת | בית ספר מתמיד: איך להתמודד עם תלמידים מאתגרים מבלי לתייג?

מעבדת התמדה יצאה לדרך במטרה למנוע נשירה של תלמידים מלימודים בתיכון. התפיסה והכלים שפותחו ונוסו בה מבוססים על הגישה הסלוטוגנית – גישה של קידום בריאות (בהקשר הנוכחי, בריאות חינוכית) המתמקדת בקשר בין בין משאבי התלמיד לסביבה הבית הספרית והאופן הוא יכול לתרום להתמדה.

דפדפו, קיראו והורידו את המדריך המלא:

גרסת כפולות 

גרסת דפים בודדים

דברי פתיחה  

הגישה הסַלוּטוגנית מבקשת לייצר תפקיד חדש לבית הספר ונקודת מבט שונה עבור כלל בעלי התפקיד במערכת החינוך. להערכתנו טמון פוטנציאל רב ולא מנוצל באימוץ הגישה התופסת את בית הספר כמרחב המקדם את יכולת ההתמודדות של התלמידים בבית הספר ובחיים בכלל. לפיכך, הצעד הראשון בבניית היסודות ליכולת ההתמודדות של התלמידים ושל הצוות עם האתגרים הללו לאור הגישה הסלוטוגנית הוא בחירה באופן הסתכלות שונה על דרכי הפעולה של התלמיד ושל בית הספר. 

פרופ’ אנטונובסקי, מייסד הגישה הסלוטוגנית ניסח זאת כך: “אופן ההסתכלות הוא לא רק ויכוח סמנטי, אלא טמונה בו התובנה שהאופן שבו אנו מנסחים את השאלות, קריטי לכיוונים שבהם נסתכל כדי לחפש את התשובות”. (אנטונובסקי, 1979, עמוד 12)

השותפים במעבדה

המסמך שמובא לפניכם הוא תוצר של עבודה מאומצת שנמשכה קרוב לשנתיים, שנעשתה בשיתוף פעולה בין אגף תלמידים ונוער בסיכון, אגף לחינוך יסודי, אגף מו”פ ניסויים ויזמות ותשעה בתי ספר יסודיים. בתי ספר אלה ראו בנושא התמדת תלמידים נושא משמעותי שרצו להעמיק בו, בחרו לתרום מהידע שצברו ולהמשיך להתפתח בו. בתי הספר שלקחו חלק בתהליך הם: אוהל מנחם, תל אביב; אלסלאם, מג’ד אל כרום; בן צבי, קרית גת; דקל, אשקלון; דיר חנא ב’, דיר חנא; הראל, אשקלון; יד שבתי, אשדוד; מקור חוכמה, בית שמש; נחשוני החולה, יסוד המעלה.

הצורך

המעבדה יצאה לדרך במטרה למנוע נשירה של תלמידים מלימודים בתיכון, וזאת באמצעות עבודה מתאימה עם התלמידים המועדים לכך כבר במהלך לימודיהם היסודיים. הובילו לכך נתונים שהצביעו על עלייה במספר הנושרים. עם זאת, כאשר בחנו את הנתונים לעומקם, התברר כי שיעור הנשירה בישראל הוא בין הנמוכים בעולם: 94% מהתלמידים שמתחילים את מערכת החינוך מסיימים 12 שנות לימוד (זאת לעומת ממוצע שיעור המסיימים במדינות ה OECD, שעומד על 80%). נראה כי גם אם ישנה עלייה במספר הנושרים, הרי שלא נצפתה עלייה בשיעור היחסי שלהם מכלל התלמידים.

בנוסף, מסקירה שערכנו גילינו כי יש ויכוח על היכולת לנבא כבר בגילאי היסודי מיהם התלמידים שינשרו בעתיד, שכן הניסיון מראה כי לא מעט תלמידים מאותרים באופן שגוי כבעלי פוטנציאל נשירה ולצידם תלמידים שכלל אינם מאותרים, נושרים בפועל (לדוגמה גליסון  ודינרסקי,  2002). במקביל, האיתור והתיוג של אותם תלמידים טומנים בחובם השפעות שליליות משל עצמם, מאחר שהם כרוכים בהתייחסות אחרת ומוציאה כלפי תלמידים אלו, דבר שעלול להוביל לדינמיקה של נבואה שמגשימה את עצמה. כך, ייתכן שדווקא באיתור תלמידים בגילאים כה נמוכים, גילאי היסודי, אנו למעשה מייצרים חלק מהבעיה (רוזנטל, 1973). 

למרות כל זאת, קיבלנו מסר חד-משמעי ולפיו עבור מערכת החינוך הישראלית גם תלמיד אחד שנשר הוא אחד יותר מדי, ועל כן יש חשיבות בחקירת הנושא. לצד זאת ראינו שכבר בגילאי היסודי ישנם תלמידים מאתגרים, שמנהלים ומורים מזהים כי יש להם קושי במסגרת הלימודים וכי הם כבר נמצאים למעשה בתהליכי נשירה סמויה. 

תפיסת המעבדה

מתוך כלל התובנות הללו ראינו לנכון ללכת לאורה של הגישה הסלוטוגנית – גישה של קידום בריאות (בהקשר הנוכחי, בריאות חינוכית), אשר במוקד שלה שאלות לגבי הכוחות והמשאבים של התלמיד, לגבי מאפייני הסביבה (בית הספר) ולגבי נקודות ממשק בין השניים שיאפשרו לתלמידים להתמודד עם האתגרים שלפניהם.

הנחת היסוד הייתה שכדי למנוע נשירה חשוב לצייד את כלל התלמידים ביכולת התמודדות, כיוון שאיננו יכולים לדעת מי מהתלמידים יזדקק לכלים אלו ובאיזה שלב – כלומר שהקשיים שתלמידים מסוימים מבטאים כיום – קשיים שקשורים לסביבת בית הספר לא פחות משהם נובעים מן התלמיד עצמו – יכולים לפגוש תלמידים אחרים בשלב מאוחר יותר. אשר על כן ניסחנו שני עקרונות בסיס עבור הפיתוחים שיצרו בתי הספר:

ההתייחסות בתהליך העבודה היא לכלל התלמידים בכיתה, מתוך התכווננות לכך שהתלמידים המאתגרים יושפעו במידה הגדולה ביותר. באגף לחינוך יסודי מתייחסים להיבט זה באמצעות המושג עיצוב אוניברסלי

דגש על חיזוק הכוחות והמשאבים של התלמיד (הבריאות החינוכית)

בתי הספר יצאו לחקר עצמי במטרה לזהות את הגורמים שסייעו להם להצליח עם תלמידים מאתגרים בעבר, ומתוך כך גזרו ממדים שהיו חשובים לעבודתם העכשווית. הממדים שעלו מתוך החקירה העצמית המשותפת היו: אמון, גבולות וגמישות, אוטונומיה וגיבוי, מובנות, שייכות ושותפות.

מתוך כלל ההתנסויות הבית ספריות זיהינו מספר אבני דרך מהותיות ב”שביל ההתמדה”, ובכל אחת מהאבנים הללו זיהינו היבטים שצריכים להשתנות בהתנהלות בית הספר לצורך יישום הגישה הסלוטוגנית. במסמך הנוכחי ננסה לפרוט כל אחת מהאבנים הללו כמו גם דוגמאות לכלים ולתוכנית עבודה שיוצעו לבית ספר המעוניין בשינוי.