הדיאלוג החינוכי בבית חולים שניידר

Screen Shot 2017-03-24 at 09.34.29
שמירת הרצף החינוכי מאפשרת לילד המאושפז לכלול באופן מעובד את החוויות הלא שגרתיות, ולעיתים משבריות, אל תוך תהליכי גיבוש הזהות העצמית שלו , ואל תוך התפתחותו התקינה. כדרך לשמור על הרצף החינוכי עבור הילדים המאושפזים , מקיים המערך חינוכי בבית החולים, דיאלוג חינוכי ייחודי עם הילדים.

אמא ובת

להיות מורה בבית חולים

"הם תמיד איתה. שם או פה. מעכשיו או ממזמן. הם תמיד איתה. מורה בבית חולים, היא קצת כמו גיבורת על (לא מתגאה, ככה מרגישה). הופכת את הבלתי אפשרי לאפשרי. מראה להם שהכול יכול לקרות במקומות הכי לא צפויים ובזמן הכי לא צפוי. היא הופכת להם את העולם לטוב יותר. דווקא היא, אף פעם לא יודעת מאיפה הגיעו הכוחות האלו, ואין לה באמת מושג איך היא מפעילה אותם ובאיזה זמן. זה פשוט קורה. גיבורת על כמו גיבורת על היא גם בת אנוש, פשוטה, טבעית, בעלת רגשות. בבית היא נטולת החליפה והכוחות העל-טבעיים. היא מגיעה הביתה, לבעל, לילדים. ממשיכה בשגרת החיים, עד הפעם הבאה שיזדקקו לה. אבל דווקא שם, היא לא תמיד מצליחה. הם תמיד שם איתה. המראות, חוסר האונים, הצימאון לנס, הייאוש, התפילה, הילדים, האנשים, ההורים, התרבויות, האמונות, השמאלנים, הימנים, החרדים, החילונים., הילדים, הילדות, התינוקות. הם תמיד שם איתה. חושבת כל הזמן איך תצליח להוציא חיוך, איך תצליח להוכיח להם שהכול אפשרי גם כשנדמה שזה לא. איך תשמח אותם. איך תגרום להם להרגיש ביטחון. אהבה. חום. גם כשהעירוי מקרר כל רגש או תנועה. איך תגרום להם להמשיך בשגרה. כן כן, שגרה. גם כשהיא בעצמה לא תמיד מצליחה. כשהיא מגיעה לביתה, כמו מאוהבת, חושבת לעצמה, מה הם עושים עכשיו? הם בוכים? טוב להם או רע להם? כואב להם או לא? הם משחקים, ככל הילדים, או שרועים במיטה בלא מעש? הם לא יודעים שהם תמיד איתה. הם חושבים שכשהיא הולכת, הם פה והיא שם. אבל הם תמיד שם איתה. ועד שתגיע שוב מחר, היא תמשיך להתפלל שרק תצליח להוציא מהם עוד חיוך, עוד קול, עוד מבט, עוד משפט. היא מגיעה למחרת חדורת שמחה ומוטיבציה ומבינה שהיא זכתה. היא זכתה להיות עבורם. היא זכתה לשנות עבורם את העולם. והיא מודה על כך לאלוקים, בכל יום מחדש" (מאת: מוריה מפעי, מורה במרכז החינוכי במרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל).

במילים אישיות אלו משקפת מוריה את החוויה היומיומית בעבודתו של הצוות חינוכי במרכז שניידר.

הצוות מונה כ- 40 אנשי חינוך, מורים לחינוך מיוחד, מטפלים מתחומי הבעה ויצירה, מורים מקצועיים ועוד. הצוות פועל כחלק מצוות רב מקצועי במחלקות האשפוז השונות ותורם לתהליך החלמתו של הילד המאושפז.

בשונה מהמרחב הבית-ספרי הרגיל, הצוות החינוכי בבית החולים פועל במרחב בלתי צפוי ומשתנה בהתאם לאופי הילדים המאושפזים וצרכיהם באותו היום. המפגשים החינוכיים נערכים באופן פרטני ובקבוצות, בחללים המיועדים לעבודה החינוכית או על יד מיטתו של הילד עם ההורים או בלעדיהם ובשפה בה דובר הילד במידת האפשר. תנאים ייחודיים אלו מחייבים את אנשי הצוות לגמישות, יצירתיות ויוזמה, יכולות תקשורתיות גבוהות ויכולת זיהוי מהירה ומדויקת לצרכיו של הילד המאושפז.

העבודה החינוכית בבית החולים כוללת, הוראה של תכני לימוד ייחודיים לסוג המחלה, תכנים והכנה לפרוצדורות רפואיות אתן מתמודד הילד וכן הוראה של תכני לימוד בית ספריים . 

 

נדבך נוסף ומשמעותי בעבודה החינוכית, הוא התיווך בין הצוות הרפואי והסיעודי לבין הילד ומשפחתו, ביצירה וקיום קשר עם בתי הספר של הילד בקהילה וכן הכנת הילד לקראת שובו לבית  ספרו.

במשך שנות העבודה הרבות צבר הצוות ניסיון רחב ומשמעותי והתגבשה התובנה כי תפקיד זה מהווה למעשה פרופסיה מקצועית ייחודית. בשנת 2011 זכה המרכז החינוכי להצטרף לגף ניסוי של משרד החינוך וקיבל הזדמנות משמעותית לחקור ולהבין לעומק את עבודתו בעזרת אנשי מקצוע מתחומים שונים באקדמיה.

תהליך החקר עורר שאלות רבות מלווה ברגשות עזים מצד חברי הצוות. הניסיון להגדיר ולזכך את העבודה האינטואיטיבית ועשירת הניסיון לתפקיד מקצועי ייחודי ומדויק היווה אתגר הן מבחינה אישית והן מבחינה צוותית. משובים תכופים מאנשי הסגל הרפואי, שהצביעו על התרומה הייחודית בהכנת ילדים לפרוצדורות רפואיות וכן תגובות הערכה מהורים, שלפתע הבינו את חשיבות העצומה של העבודה החינוכית בזמן אשפוז, חיזקו את הצוות ותמכו בצורך לבנות מודל מקצועי ייעודי.

הנחות היסוד: רצף גיבוש זהות ודיאלוג חינוכי

תהליך החקר הוביל את הצוות למספר הנחות יסוד שמהוות את הבסיס לפיתוח מודל עבודה המגדיר את התפקיד המקצועי.

הנחות יסוד:

  1. המערך החינוכי בבית החולים הוא מסגרת חינוכית ייחודית המכוונת לשמירת הרצף החינוכי לילדים מאושפזים.
  2. שמירת הרצף החינוכי מאפשרת לילד המאושפז לשלב את חווית האשפוז (חוויה משברית) אל תוך תהליכי גיבוש הזהות העצמית שלו ואל תוך התפתחותו התקינה.
  3. המערך החינוכי בבית החולים מקיים דיאלוג חינוכי ייחודי, המכוון לאפשר לילד לחוות את המשבר האשפוזי, לעבד ולהתמודד עם החרדה, עם הלא נודע והכאב דרך מרחבים חינוכיים מוכרים של למידה, משחק, סיפור ואמנות.

הבובה מסייעת לדיאלוג

אחת הדוגמאות לדיאלוג בהכנה לפרוצדורה רפואית היא עבודה עם בובות שעוצבו במיוחד להדגמה והתנסות של הפרוצדורה הרפואית. איש הצוות החינוכי בעזרת הבובה מתווך לילד ולפעמים גם למשפחתו את התהליך הרפואי אותו עליו לעבור וכך תורם להפחתת החרדה של הילד וכן להגברת שיתוף הפעולה שלו. דיאלוג זה מותאם באופן אישי לכל ילד בהתאם לגילו, שפתו, תרבותו ויכולותיו הרגשיות והקוגניטיביות. דוגמא זו היא אחת מני רבות לאתגרים המורכבים העומדים בפני תפקידו המקצועי של איש החינוך בבית החולים.

 

האחריות על תהליכי ההחלמה של הילדים הם בראש ובראשונה של הצוות הרפואי, אך בזכות שיתופי הפעולה עם הצוות החינוכי,  מתקיימים היום דיאלוגים משותפים צוות רפואי, פרא-רפואי, הורים, קהילה וילד מותאמים לראייה כוללת של צרכי הילד המקדמת את תהליכי החלמתו.

לסיכום

ילדים מאושפזים הם ילדים במצב מיוחד, הגורם להם להיות בעלי צרכים מיוחדים. עקב אשפוזם אינם יכולים להשתתף במסגרות החינוך הרגילות באופן שוטף, לכן זקוקים וזכאים למומחה בתחום החינוכי כדי שיוכלו גם בתקופת אשפוזם להמשיך בתהליכי ההתפתחות האישית והנפשית. אנו במרכז החינוכי בשניידר הבנו כי הם זקוקים לרצף החינוכי בכדי שיוכלו לקיים דיאלוג מותאם, ולתת משמעות קיומית לעצמם גם בשעת משבר רפואי. הם זקוקים לדמות שתוכל לעזור להם להבנות את החוויות שלהם ולשקמן, להמשיך לצמוח ולהתחדש, ולהוסיף ליכולת הגידול שלהם בהווה ובעתיד ומתוך ההבנה מח המודל – זכויות יוצרים וכד'.