תקשורת במרחב הבית ספרי

להעיר את הדב 4
במהלך עבודתנו המשותפת על המודל ניסינו לחשוב מה הם הדברים שהכי מתסכלים אותנו במציאות הקיימת בבתי הספר בהם אנחנו מלמדות. הבנו שתפקידו של בית הספר הוא לעודד את השיח הרגשי והחברתי, לסייע לילדים לנהל תקשורת תקינה ולפתח תחושת אמפתיה כלפי האחר. איך? דרך 3 מישורים מרכזיים: "הצורה", "התוכן" ו"הכשרה וליווי".

כתבה זו מציגה את אחד מארבעת המודלים שתוארו במאמר ״יוצאים ממגדל הדב ומעירים את הדוב | מאקדמיה תאורטית לאקטיביזם חינוכי״.

  • שיר יורקביץ, מורה בתיכון טכנולוגי דור הרצליה. [email protected]

  • יעלי גרדין, מחנכת כיתה ז, בית החינוך המשותף חוף השרון. [email protected]

  • אניה קניאז'ינסקי, מחנכת כיתה ג', בית ספר "ירדן" לחסרי מעמד פליטים. [email protected]

מרוץ של זמן

ישנה תחושה במערכת החינוכית כי אנחנו נמצאים במרוץ של זמן לקראת הציונים, הבחינות, המטלות ובכלל חשוב לנו להספיק לעמוד בדד ליין שקבעה לנו המערכת.

אבל רגע! מה עם שיחות בין תלמידים לבין המורה כמובן? ובין התלמידים לבין עצמם? פה בדיוק עולה תחושה לפעמים ש…אין זמן! אבל בואו ניקח נשימה עמוקה, ונשהה בחשיבות העליונה והערך הנלווה שיש במערכות היחסים בין המורה לתלמידים ובינם לבין עצמם על השפעת מהלך השיעור. נזכר בכל הסיפורים שסיפרו לנו, ושחווינו על בשרינו, על מורות ומורים שהאמינו בתלמידיהם ובעקבות האמונה בהם- הצליחו להגשים את חלומותיהם. כאן, בדיוק בנקודה הזו, מתחיל הסיפור שלנו.

ת-ק-ש-ו-ר-ת

במהלך עבודתנו המשותפת על המודל ניסינו לחשוב מה הם הדברים שהכי מתסכלים אותנו במציאות הקיימת בבתי הספר בהם אנחנו מלמדות. כל אחת מאתנו היא מורה חדשה במערכת החינוך עם ותק של כ-3 שנים. כאשר ישבנו ודיברנו על ההתמודדויות בהן אנחנו נתקלות ביום-יום, ראינו שהגורם המשותף שיש צורך לשים עליו דגש הוא: ת-ק-ש-ו-ר-ת. צריך לקדם את השיח הרגשי, בתוך המסגרת הבית ספרי, על מנת לפתח את היכולת של הילדים לנהל תקשורת תקינה בעולמם העכשווי והעתידי כבוגרים. עובדות נוספת הן: בימינו לכל ילד כמעט יש פלאפון נייד ולכן רוב התקשורת מתקיימת מול המסכים ודרכם, בנוסף לרוב אופי הלמידה מותאם למאות הקודמות ולא לצרכי הילדים כיום.

כניסת הטכנולוגיות אל תוך חיינו ובמיוחד במרחב הבית ספרי, מבקשת מהמורים לשנות את עולמם הפדגוגי ואת כל מה שידעו עד כה עבור התלמידים, אשר חיים בעולם רווי בגירויים ואמצעים ויזואלים. תלמידים שנולדו לתוך עולם שנמצא בתנועה מתמדת ומגיב במהירות ובעקבות כל אלה, מתבקשת המורה להמציא את עצמה מחדש, תוך שהיא יוצאת מתוך האני המוכר שלה, ולשלב בתוך המרחב הכיתתי את מה שהיא ידעה והעבירה עד כה, ולסנכרן אותו לתוך העולם של המאה ה-21 שבו גדלים תלמידיה.

מתוך מציאות זו החלטנו שתפקידו של בית הספר הוא לעודד את השיח הרגשי והחברתי, לסייע לילדים לנהל תקשורת תקינה ולפתח תחושת אמפתיה כלפי האחר. איך? דרך 3 מישורים מרכזיים: "הצורה", "התוכן"ו"הכשרה וליווי".

"התוכן"

במודל שפיתחנו אין יותר כיתת חינוך ו/או מחנך/ת לכיתה של 30 ויותר תלמידים, יש "קבוצה חברתית" ו"מנחה". הקבוצה נפגשת פעמיים בשבוע למפגש של חצי שעה, היא מורכבת מ 5-10 תלמידים בני אותו גיל. המפגש מתקיים במרחב אינטימי ומאפשר לילדים להציף חוויות שונות מחייהם, זאת על מנת לנתח אותן בדגש על פיתוח האמפתיה וההכלה בקרב הילדים עצמם תוך מתן כלים לקיום אינטראקציה בין- אישית.

מבחינה זו, כל מורה מקצועי בבית הספר הוא קודם כל "מנחה" של "קבוצה חברתית" ולכן עקרונות הקבוצה החברתית צריכים להיות מוכרים לו והוא נדרש לממש אותם בשיעוריו בכל דרך העולה על דעתו. על מנת לאפשר למורה לקדם את התקשורת בכיתה, ייווצר מאגר של כלים מתודיים המקדמים למידה משותפת, כמו: למידת עמיתים, קיום דיבייט, עבודות קבוצתיות בשיטות המקדמות שיח ושיתוף פעולה, עידוד ריבוי פרשנויות אישיות במקצועות ההומניסטיקה ועוד. בנוסף לכך שיתוף התלמידים בלקיחת אחריות על תהליכי הלמידה וההערכה יסייע בקידום מדיניות מכילה בבית הספר.

להשלמת מהפכת התוכן בבית הספר, ייווצרו תעודות אלטרנטיביות ובהן, התלמידים יתבקשו להעריך את עצמך על סמך התהליכים שכל אחד עבר.

"הצורה"

שינוי תכני אינו מספיק, התפאורה שבה מתקיים בית ספר זועקת לשינוי.

בית הספר ייצור תחושה המעודדת "מפגשי עיניים". מסיבה זו: אין טלפונים!כלומר, אסור להיכנס לביה"ס עם פלאפונים. כחלק מיצירת סביבה זו, בית הספר ייצור במרחבים המשותפים – "סלונים", כלומר פינות אינטימיות לישיבה שיהיו נעימות ויעודדו את הילדים לנהל שיחות ביניהם. זאת בנוסף להשקעה רבה ביצירת קירות מפעילים ומעוררי שיח בבית הספר. גם כיתות הלימוד מתבקשות לשנות את צורתן בשביל לעודד את ניהול הדיאלוג; בין אם זה ישיבה בצורת האות ח', בשולחנות עגולים, בהפיכת הכיתה לסלון ועוד.

"הכשרה וליווי"

נקודת המוצא היא, על מנת שמורים יקדמו מדיניות זו הם בעצמם צריכים לעבור תהליך דומה ולרכוש את השפה, הכלים והידע המתאימים. לכן, יתקיימו השתלמויות רבות בנושאים כמו: מיינדפולנס, ביבליותרפיה, ניתוח ציורים ועוד. כמו כן בית הספר ישקיע במתן ליווי אישי למורים החונכים. זאת בשביל שיוכלו לתרגל את השימוש בשיח הרגשי-חברתי ויוכלו לרכוש עוד כלים להתמודדויות השונות העולות מתוך עבודה במודל שכזה. נושא נוסף וחשוב הוא ליצור מאגרים של כלים לקידום תקשורת בעבור המורים ולהקדיש לכך את כלל אסיפות המורים ומפגשי הלמידה בשנים הראשונות של אימוץ המודל. הנהלת בית הספר תנהל את השיח מול מורי בית הספר ותבקש מהמורים לנהל את השיח ביניהם באותו אופן שהתבקשו לנהל עם תלמידי בית הספר ואשר נלמד בהכשרות השונות. הכלת השיח הרגשי בבית ספר יהיה כחלק מהחזון הבית ספרי ועל פיו, תהיה קבלת המורים.

לסיכום

הרעיון הוא להקנות לתלמידים שפה רגשית-חברתית שתשמש אותם כל חייהם. כמו כן, ליצור קהילה ולהעביר לתלמידים את החשיבות וההשפעות שלה. כמובן, שעל מנת שכל אלה יתקיימו חייבים להכניס את המודל כערך ל-DNAשל בי"ס. מודל מסוג זה ייתן את הכלים הנכונים לתלמידים, ויכין אותם לחיים הבוגרים בצורה מיטבית; בסופו של דבר, כל אלו כמכלול, יהפכו את העולם למקום טוב יותר ונעים יותר לחיות בו.