״רגשות כלואים, זה כל הסיפור״!

מטרת הניסוי של בית הספר אלעומריה ברמלהֿ לזהות ולבטא רגשות בהתייחס לזהות המבולבלת לילד הערבי בן חברת המיעוט, ולבטא את רפרטואר הרגשות לאי שוויון המגדרי. הוא מתמודד גם עם הדיכוי המעמדי בין תלמידים ומורים, ועם הניכור שיש בתכניות הלימוד למאפייני התרבות של הלומד.

בי"ס ניסויי אלעומריה הוא בי"ס ערבי שנוסד בשנת 2001 בעיר רמלה. בשנים אלה זכה המוסד למוניטין גבוה, חיובי ומרשים שהוביל ליצירת מרקם חברתי מגוון יותר של פלאח, בדואי ועירוני. כאשר הבדואים מהווים 80% מהם. מרקם חברתי זה מהווה אתגר משמעותי ליצירת תקשורת מיטיבה רגישה לתרבותו של הפרט. יתרה לכך, תכניות הלימוד העוסקות בקידום תהליכי תקשורת מושתתות על ערכים אינדיבידואליסטים ואין בהן התאמות למאפייני התרבות הערבית המסורתית הקולקטיבית המהווה מיעוט בחברה ישראלית ובפרט, בתוך עיר מעורבת המהווה צומת למפגש בין תרבותי. אחד הביטויים לאתגר זה, כאשר התלמיד מתבקש לתרגל להיות אסרטיבי ולהביע רצון אותנטי בהקשר לצרכיו, התנהגות זו נתפסת כמרדנית. למעשה, אי הציות יוצר התנגשות באינטראקציה עם סביבתו. ומכאן הצורך של בית הספר הנו לקדם רווחת התלמיד הכרוך בשינוי תפיסת החברה הערבית המסורתית. הילד הערבי יכול לבטא את עצמו, את רגשותיו, רצונותיו, צרכיו ועמדותיו מבלי להיות תלוי תמיד בתמיכתה של החברה הערבית הפטריארכלית.

מהמקום הזה, הניסוי קיבל את השם "רגש, בין זיהוי לביטוי", המשתמע ממנו לזהות ולבטא רגשות בהתייחס לזהות המבולבלת לילד הערבי בן חברת המיעוט, כמו כן גם לבטא את רפרטואר רגשות לאי שוויון המגדרי ובין השאר, לזהות ולבטא את הרגשות כילד החי בחברה פטריארכלית באינטראקציה שלו עם הוריו, ובנוסף גם כלומד המתייחס הן לדיכוי מעמדי בין תלמידים ומורים, והן לניכור שיש בתכניות לימוד למאפייני התרבות של הלומד.

מכאן יצאנו למסע דינמי שהתחיל לפני ארבע שנים, עשיר בלמידה, תהייה, צמיחה וחשיבה רחבת אופקים מצד הצוות שנרתם לפעולה. ניסוי קיבל פנים אחרות בדגש על קידום תקשורת מיטיבה כאשר בתחילתו הוכוונו ע"י פרופ' מרוואן דווירי שהזהיר מפני פלישה לשדה מוקשים ומכשול לניסוי אם נתעסק בעולם ביטוי הרגשות בלבד. עם זאת, לא וויתרנו ובין היתר סללנו בחזרה את הדרך להצלחה בחידוד משכיל לניסוי הבנוי ממספר מוקדים מרכזים:"זהותהוריםמגדרפדגוגיה ביקורתית". זאת ועוד, המנהל נהג לפי עיקרון התפיסה הניהולית הביזורית, שהייתה לה השפעה אדירה וחיובית בהנעת הצוות שהותירה להם יד חופשית ליצירה שינוי וחידוש המבוססות על תובנות שהוביל צוות מוביל ניסוי רחב אשר הניב תוצאות טובות ביותר ויצר השפעה משמעותית ועצומה על תפיסתם של חלק ניכר מהקהילה של בית הספר.

   " מנעד רגשות דינאמי":

כל יום בבוקר בית הספר פותח את היום עם שיח רגשי על מנעד הרגשות על ידי פיתוח סרגל רגשות רגיש תרבות ערבית במיוחד עם ייצוג פנים מגוון ועשיר, פעלת סרגל רגשות הנו לצורך ונטילציה, בית הספר פיתח במקביל ספרון רגשות שהפך להיות אורח חיים.

  "בניית שביל הזהב עם ההורים- הגשר לקשר":

למען העצמת הילד הערבי ולטובת תפקודו המיטבי בביה"ס היה חשוב לפוגג את המחיצה המאיימת הגורמת להפרדה בין המורה להורה. מהבחינה הזו, ביה"ס האמין שאחיזת יד ביד עם הקהילה מהווה תמיכה וכוח עצומים המביאים לסימפוניה אחידה המתנגנת עם תווים עשירים ומגוונים.

בית הספר פתח את שעריו לקהילת ההורים ושינה בפעולות השגרתיות המסורתיות של שינון ומשמעת, והוביל במקום זה דיאלוג רגשי שונה ומיוחד במינו. חברי צוות חינוכי העביר בעצמם סדנאות חוויתיות רגשיות וניהלו מפגשים משותפים של הורים וילדים יחדיו. ההורים הפכו למקור העשרה לתלמידים ולצוות בתכנית "הורות מעשירה" שקיבל הד משמעותי בקהילה ועודד השתתפות נרחבת של הורים נוספים אחרים, הפעלת התכנית הייתה בשילוב כל מקצועות הליבה בכל הכיתות, יחידת הלימוד זוכה ברובד העשרה פורה ומעניין בדגש על תהליכים רפלקטיביים ודינאמיקה קבוצתית במקביל גם מקצוע הערבית קיבל ממד רחב של יישום עבודת שורשים לתרבות ממנח צומח הילד שבהם התלמידים רכשו מיומנויות לעמוד מול קהל למען הצגת עבודתם. בניית השותפות בין הצוות להורים יצר תוצאה ניכרת בשטח הן מבחינת התלמידים שבה נצפתה עלייה במספר הילדים המשתתפים המביאים את הנרטיב שלהם, אותו נרטיב הפך לזרם דומיננטי ומשמעותי בפעילויות הפורמאליות ובלתי הפורמאלית. והן מבחינת הנשים לחלק ניכר מהנשים הפכו לשותפות מלאות בנעשה בבית הספר. אחת האימהות שהובילה סדרת מפגשי העשרה לתלמידים בשעה פרטנית מספרת: " מאוד מרגש, ישנו ביטוי למרחב אישי ולי יש את זכות השפעה על התלמידים, השרביט שהקנה לי אותו המורה בעמידה מול תלמידים נחשבת לגאווה בקהילה, בצעדים אלו הצלחתי להגשים חלק משאיפותיי כאימא וכאישה, הפכתי להיות חלק דומיננטי לנעשה בפעילויות בבית הספר"

   "נשים פורצות דרך, בעמדות מפתח":

כאשר ברקע מהדהד נושא הרציחות במשפחה אשר הולך ומתהדק, תקרת הזכוכית הגבוהה והקשה ביותר הצלחנו לסדוק חלק ניכר ממנה כי נשים עדיין תחת דיכוי כבד. מכאן, היה לנו חשוב לפעול לקידום המגדר הנשי, לראות יותר נשים בעמדות מפתח. הבנות קיבלו לראשונה במה להשמיע את קולן שהיה מוחלש. עם זאת, היה חשוב ליצור משוואת הקסם המביאה לאיזון במעמד השוויוני בין בנות לבנים. מבחינה הזו, הבן הוא שיעודד ויקדם ויהפוך למקור תמיכה להעצמת הבת במעגלים מגדריים שונים בסביבתו (כאחות, כקרובת משפחה וכעמיתה ואימא)

בית הספר שם את הנשים הפורצות דרך בחייהן במרכז החיים הבית ספרי. הבנות התחילו לנשום ולחוש את כוח העצמתן האדיר והפכו להיות מקור השראה לשינוי ולהשפעה כדרך להבניית זהות מגדרית ברורה ובריאה דרך פיתוח מיומנויות חקר ופיתוח חשיבה ביקורתית בקרב הבנים והבנות . בנוסף לזאת, לראשונה הועבר מפגשים משותפים אחר הלימודים בה משולבים אימהות ובנות ביחד המפגשים נערכו אחת לשבוע במשך שעה וחצי היו מונחים ע"י מורה בצוות המורים שעבר הכשרה ייעודית לתקשורת מיטיבה ובניית שותפות עם הורים. הנשים הפעילו ימי שיא שהכתיר למעשה את המורשת באופן מובהק. לאור התהליך נצפה סיפור מגדרי מורכב המנציח את הפער או הכוח המגדרי. לדוגמא, יישום הלכה למעשה לאחת התכניות בשם "חינוך למיניות, ריגשת תרבות ערבית". לא קלה אך מאתגרת. שכנוע נשים להשתתף היה כרוך בהרבה שיחות, כאשר בני זוגן התנגדו ולא אישרו את השתתפותן במפגשים דבר שהעצים בהתחלה את תחושת הקיפוח כי בחברה ערבית זה טאבו, אך לבסוף האמונה גברה על המכשולים, קול הגבר המתנגד והמעכב תהליכי העצמה ושחרור נשים הפך לאפקט תומך בעת שקיבל התייחסות והבנה מצד בית הספר, הנשים קיבלו כלים להתמודדות ונוצרה מגמה של שינוי בקרב הנשים בבית הספר אשר הצהירו בהמשך על רצונם להרחיב את השתתפותן ובמובן הזה הן מהוות רק מיעוט דבר הקשור גם בחינוך המסורתי.

אחת האימהות שגברה על המכשול: "התכנים במפגשים גרמו לי למבוכה רבה, אי נעימות היום בתום התהליך אני מרגישה בפעם ראשונה בחיי זכיתי לעסוק בתכנים קשורים אל גופי, ילדיי והזוגיות שלי וגם חיזקה את הקשר שלי עם בעלי וילדי והצלחתי ליצור ערוצי תקשורת חדשים המאפשרים שיח"

במקביל בבית הספר הועברה תכנית שלמה שבו הציר המארגן של התכנית מלווה במנעד מסרים הנע בין דיכוי לשחרור תפיסות סטריאוטיפים למען קידום שוויון בין המינים התכנית הופעלה בכל מיני דרכים בדגש על עקרונות גישור המשולבים בדת האסלאם. עם זאת, במצב נוכחי ישנה קבוצה של נשים העומדות בשולי ההתרחשות הנאלצות עוד להתמודד עם הדיכוי דבר המבשר על שהדרך עוד ארוכה למרות שהשגנו כבר כל כך הרבה ועם זאת, אנו מגלים אופטימיות לעתיד הרחוק.

 

על הכותבים

עימאד אזברגה, מנהל בית הספר הניסויי אלעומריה, ובוסיינה עבד אלקאדר, יועצת חינוכית של בית הספר ומובילה את החממה הניסויית, בית ספרית זו השנה הרביעית.

במסגרת החממה, פיתח בית הספר תכנית ייחודית לחברה הערבית אשר מטרתה הגברת מעורבות הקהילה לטובת העשייה החינוכית וקידום רווחה נפשית בקרב הלומד הערבי בחברה הערבית המסורתית. 

בוסיינה הנה בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי מאוניברסיטת בר אילן. התמחתה בהובלת שינויים מערכתיים, התמחות אותה היא מיישמת בניהול הניסוי. בנוסף, בוסיינה שוקדת על שיפור התקשורת הבין אישית בין מורים ותלמידים ובין הצוות החינוכי לקהילה. עוסקת בהתערבות פרטנית חינוכית-רגשית. 

קטגוריות