הוראה דיפרנציאלית

marom15

הוראה היוצרת דיפרנציאציה על ידי התאמת תוכן הלמידה, התהליך והתוצר, מתוך התחשבות בהעדפות הלומדים ותוך מתן אפשרויות בחירה.

מבוסס על עבודת הפיתוח של בית ספר אורים, קריית ים

 "אני מורה כבר שמונה  שנים. זה הולך לא רע. יש לי את זה… יש לי יכולת לעמוד מול הכיתה ולדבר כך שהם יקשיבו, לשאול את הכיתה שאלות מעניינות, לייצר קשר חם וגם להציב רף של התנהלות – להחזיק כיתה, מה שנקרא. אבל לאחרונה צורת ההוראה הזו, של ללמד כיתה שלמה בבת אחת, כבר לא מספיקה לי. נכון, ככה אני עצמי למדתי בילדות, ככה גם לימדו אותנו במכללה. אבל משהו מרגיש לי לא נכון. כשאני נותנת לכיתה שלמה אותו הסבר או אותה משימה, אני בעצם לא נותנת מענה לצרכים שונים. יש ילדים בכיתה שלי שלא משתתפים, ובתוך קבוצה גדולה אני לא באמת יכולה לדעת מה מצבם לעומת יעדי הלימוד. גם קצת נמאס לי שבאופן קבוע, חלק מהתלמידים משועממים ופסיביים. הייתי רוצה ללמד אחרת. לייצר שיעור מגוון ודינמי יותר, להפוך אותם לפעילים. אבל השינוי הזה לא פשוט, ואפילו קצת מפחיד".

רקע ורציונל

הוראה דיפרנציאלית היא הוראה המתחשבת בהעדפות הלמידה של התלמידים ומעניקה להם אפשרות בחירה, הן לגבי דרך הלמידה שלהם והן לגבי אופני ייצוג הידע. בפרקטיקת הוראה זו מורים יוצרים דיפרנציאציה על ידי התאמת התוכן (מה לומדים?), התהליך (איך לומדים? עם מי?) והתוצר (איך מציגים את ההבנה?). 

הרציונל העומד מאחורי פרקטיקת הוראה זו הוא שתלמידים מחזיקים בהעדפות למידה שונות, אשר בעצמן אינן קבועות אלא משתנות בהקשרים שונים, בזמנים שונים ובתחומי דעת שונים. לפיכך, משימתו של המורה היא לאבחן את החוזקות, החולשות, הסגנונות וההעדפות של תלמידיו השונים, ולייצר סיטואציית הוראה-למידה מגוונת ומשתנה, שבמסגרתה על פי רוב התלמידים לומדים באופן עצמאי, בקבוצות קטנות ומתוך אלמנט של בחירה, באופן שמאפשר למורה ללמד בכל פעם קבוצה קטנה של תלמידים.

שימו לב! המחירים והסכנות בחלוקה לפי רמות

פרשנות רווחת לגבי פרקטיקת הוראה זו היא שמדובר בהוראה לפי רמות, למשל, הכנת שלוש גרסאות לשיעור או לתרגול, "קל, בינוני וקשה". אך לפי התפיסה המוצגת כאן, משמעותה של הוראה דיפרנציאלית היא  אחרת לגמרי. הגיוון בשיעור אינו מתבטא בהכרח ברמות הקושי, אלא במיומנויות שהמשימות השונות מקדמות, במשימות שסובבות סביב יעדי הבנה שונים, בסגנונות שונים של משימות ועוד.

לקריאה נוספת על אודות המחירים והסכנות שבחלוקה לפי רמות, ראו חוברת הטרוגניות, עמ' 34 ואילך.

עקרונות מרכזיים

זיהוי צרכים ייחודיים של התלמידים: זיהוי זה צריך להיעשות על בסיס פרמטרים שונים. השונות בין התלמידים מתבטאת ברמת הידע, בקצב, בשליטה במיומנויות, בקצב, במוטיבציה, בסקרנות האינטלקטואלית, במטען החברתי, ביכולת האישית ובסגנונות הלמידה.

עבודה בקבוצות: חלק ניכר מהשיעור צריך להיות מוקדש לעבודה בקבוצות משתנות. החלוקה לקבוצות תיעשה על פי פרמטרים שונים ותהיה דינמית, כדי לאפשר חוויות למידה שונות ולהימנע מתיוג על פי רמות. 

בחירה ואוטונומיה: ההוראה בעזרת פרקטיקה זו צריכה לכלול מרכיב בולט של בחירה ועצמאות עבור התלמידים. כך תתאפשר תחושה של בעלות על הלמידה, התאמה טובה יותר לתחומי העניין והגברת המוטיבציה. 

שימוש נכון בזמן ובמרחב: בניית שיעור דינמי של הוראה דיפרנציאלית מחייבת ארגון נכון הן של זמן המורה (הקנייה במליאה לעומת עבודה בקבוצות, עבודה עם קבוצה קטנה בזמן שהאחרים עצמאיים)  והן של המרחב – באופן שיאפשר לתלמידים (כקבוצות וכבודדים) לעבוד עצמאית, לבחור משימות שונות ולהתקדם על בסיסן.

הערכה מעצבת מתמדת: בפרקטיקת הוראה זו, מקבלים התלמידים מידה רבה של עצמאות ובחירה. כדי לוודא שמתקיימת למידה ראויה וכן כדי להמשיך ולהתאים את ההוראה המבדלת לצרכי התלמידים, יש לקיים הערכה שוטפת בדרכים מגוונות. 

אופן הפעלה

הוראה דיפרנציאלית מחייבת הכנה של הצוות, בשלושה היבטים מרכזיים:

הקניית ידע ומיומנויות להוראה דיפרנציאלית – על המורים להבין מהי הוראה דיפרנציאלית, לקבל כלים לבנייה של שיעור דיפרנציאלי וכן כלים לניהול שיעור (ראו בסעיף 3) כזה. המעבר להוראה דיפרנציאלית עשוי להיות דרמטי עבור צוות המורות, מומלץ לשקול ללוות את המהלך בהשתלמות בית ספרית ו/או בהדרכה פרטנית למורות המשתתפות.

שינוי עמדות והכנה נפשית – הוראה דיפרנציאלית מייצרת שיעור שנראה אחרת ומרגיש אחרת. התלמידים עובדים באופן עצמאי, יש תנועה ערה בכיתה ומידה רבה יותר של רעש. בניגוד להוראה מסורתית שבה המורה "אומר" את הדברים ומקבל תחושה (שיש להטיל בה ספק, כמובן) שלפיה עכשיו התלמידים "יודעים" – בהוראה דיפרנציאלית המורה נדרש במידה מסוימת "לשחרר את המושכות", לסמוך על התלמידים. חשוב להכין את המורות לשינוי, לדברר את הקושי הכרוך בשינוי תפקיד המורה, ממורה למנחה, ולהזמין אותן להגיב ולשקף איך הן חשות לגבי השינוי.

הכנת חומרים – אחד הקשיים שפרקטיקת הוראה זו מעוררת, בעיקר כשלא מיומנים בה עדיין, הוא  הצורך להכין כמות גדולה יותר של משימות. חשוב שבתהליך הכנת הצוות חלק מהזמן יוקדש להכנת חומרי לימוד, באופן שייתן לצוות מרווח נשימה עד הפעם הבאה שבה יצטרכו להכין חומרים נוספים. הכנת חומרים בקבוצה עשויה לסייע לסיעור מוחות ולהקל על הנטל. כמו כן חשוב לייסד משלב התחלתי של המהלך מאגר חומרים בית ספרי ולייצר באמצעותו תשתית של זיכרון ארגוני שתקל על המורות בהמשך הדרך. 

מיפוי מצב התלמידים הוא שלב הכרחי לשם הוראה דיפרנציאלית, משום שקבלת ההחלטות על אודות הגיוון במשימות צריכה להיות מבוססת על מצב הכיתה, ולשם כך נדרשים נתונים. כדאי לערוך פילוח של קשיים וחוזקות, בהתאם לתחום הידע ובהתאם למיומנויות שאותן אנו מבקשים לקדם במקצוע זה, ואפשר שגם בהתאם לתפקודי הלומד.

אם מופעלים מיפויים כלשהם בבית הספר, עדיף להשתמש בהם ולא להעמיס על המורות והתלמידים פורמט מיפוי נוסף, או לכל היותר לשדרג אותם כך שיתייחסו לעוד כמה היבטים. המיפוי צריך לשמש בסיס לקביעת מטרות, הן ברמת התלמיד והן ברמת הכיתה.

המשימות צריכות להיות מגוונות בכמה היבטים.

  • ראשית, עליהן להיות משימות המתייחסות לממדי הבנה שונים, כך למשל, בתחום השפה, משימות של הבנת תוכן גלוי, הבנת תוכן סמוי, הסקת מסקנות, הערכה וביקורת.
  • שנית, בתוך כל ממד הבנה, ניתן לייצר משימות בדרגות קושי שונות.
  • שלישית, כדאי לייצר משימות מגוונות בהיבטים נוספים: משימות כתיבה לעומת התמודדות עם טקסט או עבודה עם נתונים, משימות של עבודה פרטנית לעומת עבודה בזוגות או בקבוצות,  ועוד.

נסו לייצר משימות מגרות, מקוריות, חלקן עם היבט חידתי או משחקי, עם שימוש בהומור או באמצעי המחשה שונים. אולם עם זאת, הקפידו שכל המשימות ישרתו בצורה כזו או אחרת את יעדי יחידת ההוראה. משחקים אולי מעלים את האטרקטיביות של השיעור, אך הם עלולים להיות ריקים מערך אמיתי. המלצתנו – שלבו אותם בצורה מושכלת ורק במידה שיש להם תרומה משמעותית ללמידה.

הוראה דיפרנציאלית עשויה להתבצע בדרכים שונות. נציע כאן שני מבנים אפשריים להוראה דיפרנציאלית. 

הקנייה-חובה-בחירה: בדגם עבודה זה נפתח השיעור בהקניה של המורה במליאה, שנערכת בזמן קצוב. לאחריה מקבלים כלל התלמידים משימת חובה שמכניסה אותם לנושא, ומי שמסיים אותה פונה לבחור מתוך סל משימות בחירה בנושא השיעור. בזמן שהתלמידים עובדים עצמאית על משימות הבחירה, לוקחת המורה קבוצה קטנה לזמן הקנייה קבוצתי שהוא אישי יותר. על המורה לבחור מראש מי יהיו התלמידים, במה תרצה לקדם אותם היום וכיצד – קבלת החלטות שנתמכת במיפויים שנעשו. העבודה עם הקבוצה הקטנה יכולה להתמקד  בהקניית ידע חדש, בחיזוק ידע קיים, או בבניית ידע מהיסוד ממש – בנייה והשלמה של ידע קודם. דגם העבודה הזה מאפשר למורה לעקוב אחרי התקדמות הכיתה דרך העבודה עם הקבוצות הקטנות. ניתן לראות מקרוב כיצד ביצעו את משימות החובה מהשיעורים הקודמים? אילו משימות בחירה בחרו, ומה הספיקו? מה למדו, מה הבינו? שיעור בדגם הזה צריך להסתיים ברפלקציה שנוגעת לשני היבטים: (1) תוכן – מה למדתי? (2) תהליך – מה תרמה לי צורת העבודה? אילו סוגים של משימות בחרתי הפעם, ומה היו השיקולים בבחירת המשימה? איך אתה חושב שהמשימה תרמה לקידום הלמידה שלך השיעור? איך היה לעבוד לבד/בזוג?

דגם עבודה זה מתאים כאשר רוצים לעבוד עם כלל הכיתה על מיומנות אחת מסוימת, בהתבסס על קושי רוחבי שעולה במיפויים. בצורת עבודה זו עוברים כלל התלמידים בין תחנות, בקבוצות, לפי סדר קבוע מראש. כל התחנות עוסקות בתוכן ובמיומנות שאותה רוצים לחזק. רוב התחנות מזמנות משימות עצמאיות, בתחנה אחת נמצאת המורה ותחנה נוספת היא מתוקשבת. עבודה בצורה זו יכולה להימשך לאורך סדרת שיעורים, שבמהלכה כל תלמיד מקבל טבלת מעקב, שבה הוא מתעד באילו תחנות עבר ובאיזה תאריך, וכמו כן עליו לציין דבר אחד שלמד במסגרת נושא/תוכן השיעור, ודבר אחד שלמד על הרגלי העבודה שלו בהקשר להוראה הדיפרנציאלית.

פרקטיקת הוראה זו מחייבת סידור כיתה שיתמוך בה. בהינתן אפשרות ותקציב לשינוי משמעותי במרחב, אפשר לרכוש ריהוט שמאפשר לשחק עם המרחב – שולחנות על גלגלים, עמדות עבודה בצורות שמזמנות ישיבה קבוצתית, אמצעי תקשוב לתחנה מתוקשבת ועוד. אך גם בהיעדר אמצעים חריגים בכיתה "רגילה", ניתן ואף צריך לארגן את המרחב כך שיאפשר עבודה בקבוצות. רצוי לחבר כמה שולחנות לעמדה אחת גדולה במרכז הכיתה, שכל אחת מצלעותיה היא תחנה עם משימה אחרת. כך נוצר אופי מעגלי לתנועה בכיתה. עמדת ההקניה של המורה צריכה לאפשר ישיבה אינטימית עם קבוצה, תצפית על המתרחש תוך שיחה קבוצתית קטנה יותר. הקדישו מחשבה לסידור הכיתה בהתאם לשיעור שבניתם, ואל תחששו לנסות ולהתנסות – רק כך תדעו מה משרת אתכם בצורה מיטבית.

כדי להצליח להשתמש בהוראה דיפרנציאלית באופן שאכן ישביח את ההוראה ואת הלמידה, חשוב להכין את התלמידים ואף לרתום אותם לשינוי, ובראש ובראשונה לדבר איתם על השינוי הצפוי: להסביר להם מהי הוראה דיפרנציאלית (לשכבות הצעירות, ניתן לבחור שם קליט יותר) ובעיקר להסביר מה המחשבה שעומדת מאחוריה, למה מלמדים כך. כדאי להקנות להם הרגלי עבודה בקבוצות ויכולת לנהל באופן עצמאי את עבודתם.

ועכשיו, אחרי כל ההכנות, העיקר הוא לקפוץ למים. להתחיל ללמד כך, להתנסות, ללמוד על בשרכם מה עובד הכי טוב עבורכם ועבור הכיתות שלכם, ולא להסס לגוון, להמציא דגמי עבודה מעט אחרים. לכל אורך הדרך חשוב להעריך את המתרחש בשני היבטים: ראשית, הערכת התקדמות התלמידים, אל מול המטרות שהוצבו להם ברמת התלמיד וברמת הכיתה, היבט שיכול להתבטא בדרכי הערכה מגוונות. שנית, הערכה של חוויית התלמידים בצורת ההוראה-למידה הזו. לכל אורך הדרך חשוב לערוך רפלקציה: איך זה מרגיש לכם? מה קשה? להיות פתוחים לתגובות שלהם ולתת מענה לצרכים שמעלים התלמידים. בהמשך לכך, חשוב לזכור  שגם הורי התלמידים הם גורם במשוואה – גם אותם כדאי להכניס למעגל השינוי, להסביר על המתרחש ועל הרציונל שעומד מאחורי השינוי.

פרקטיקת ההוראה הדיפרנציאלית  כבמה לקידום נושאי המפתח

מידע נוסף

כל הפרקטיקות

Sorry, we couldn't find any posts. Please try a different search.